מה קרה לטבעות ולמי שהחזיק בהן?

לזמן קצר, בכל טבעות העוצמה (חוץ מהאחת כמובן) נעשה שימוש בחבל ארגיון בין הזמן שסאורון עזב את בני-הלילית לבין הזמן הוא יצר את הטבעת האחת (תקופה של כעשר שנים, מ-1590 עד ל-1600). אבל ברגע שסאורון יצר וענד את טבעת השליטה הסירו בני-הלילית את טבעותיהם וראו מבעד לתרמית ולהטעיות של סאורון. בני-הלילית הבינו שיצירותיהם יושחתו וישומשו למטרות רשע.

"אך לא בקלות כזו נלכדו העלפים. כי ברגע שענד סאורון את הטבעת האחת על אצבעו, חשו והרגישו בו. והם ידעוהו, והבינו כי להיות להם לאדון ביקש, להם ולכל אשר עשו. אז הסירו מעליהם את טבעותיהם, בכעס ובפחד." ("הסילמריליון", עמ' 261).

חלק מבני-הלילית חשבו שהטבעות צריכות להיות מושמדות, אך הם לא יכלו להניא את עצמם להשמידן, לכן הם החביאו אותן. השבע והתשע הופרדו. מהשלוש, קלברימבור (היוצר של השלוש) נתן אחת, נניה, לגאלאדריאל והשתיים האחרות, ויליה ונאריה, לגיל-גאלאד. גיל-גאלאד שמר את ויליה ונתן את נאריה לקירדאן, בונה הספינות בנמלים האפורים. כשגיל-גאלאד צעד למלחמה במסגרת הברית האחרונה, הוא נתן את ויליה לאלרונד. גירסה חלופית לסיפור זה מובאת ב"סיפורים שלא נשלמו": שם נאמר שבמועצה הראשונה בעידן השני, הוחלט שמן התבונה יהיה אם אלרונד יקבל את ויליה וגיל-גאלאד ישמור את נאריה. רק כשיצא גיל-גאלאד למלחמה של הברית האחרונה הוא נתן את טבעתו לקירדאן.

כשהוא זועם, לאחר שתוכניתו לשעבד את הנולדור נכשלה, אסר סאורון מלחמה על בני-הלילית כדי להחזיר לעצמו את הטבעות שבני-הלילית יצרו בעזרתו. הוא הרס את חבל ארגיון ובזז את העיר אוסט-אין-אדיל (פשר השם "מצודת האלדאר"), הוא שבה את קלברימבור, יוצר הטבעת, עינה אותו והכריח אותו לגלות היכן הטבעות מוחבאות: "שם לקח לו סאורון את תשע הטבעות ועוד מיצירות המירדאין, הפחותות מהן; אבל את השבע ואת השלוש לא מצא. סאורון ציווה לענות את קלברימבור, ושמע מפיו היכן הופקדו השבע. את זאת גילה קלברימבור, כי לא השבע ולא התשע נחשבו בעיניו כאשר הוקיר את השלוש; השבע והתשע נוצרו בעזרתו של סאורון, ואילו את השלוש יצר קלברימבור לבדו, בכוח שונה ולמען תכלית שונה." ("סיפורים שלא נשלמו", עמ' 265).

כשגופתו של קלברימבור משמשת כדגל לצבאותיו, חזר סאורון למלחמה ושטף את כל אריאדור בגייסותיו בחיפוש אחר שלוש טבעות בני-הלילית; אך הוא לא מצא אותן. לבסוף, בעזרת הנומנורים, נהדף סאורון מאריאדור בשנת 1701 לעידן השני ושלום השתרר בארץ לזמן ארוך. מאוחר יותר לקחו הנומנורים את סאורון כאסיר, והביאוהו לנומנור. אך בעזרת הטבעת האחת שהיתה ברשותו, השחית סאורון את אנשי נומנור וגרם להם למרוד בואלאר. אז קראו הואלאר לארו אילובאטאר, וצורת העולם נשתנתה. נומנור טבעה בים, וסאורון איתה, אך רוחו נמלטה (יחד עם הטבעת) ושבה לארץ התיכונה. כששב סאורון ולבש צורה הוא ראה שגולי נומנור גדלו בעוצמתם וממלכותיהם החדשות התפשטו וגדלו. הוא הסיק שעליו להלחם בהם מהר כדי להביס אותם לפני שיתעצמו יתר על המידה. אז נכרתה הברית האחרונה בין בני-הלילית ובני-האדם, על-מנת להילחם בסאורון. לבסוף הופל סאורון על מורדות האורודרואין, וטבעתו נלקחה ממנו ע"י איסילידור. כל זאת קרה בשנת 3441, השנה האחרונה לעידן השני. אך לאחר הפוגה קצרה, שבה רוחו של סאורון והופיעה בעידן השלישי ושוב איימה על העמים החופשיים בארץ התיכונה. בסביבות שנת 100 לעידן השלישי הגיעו האיסטארי, המכשפים, לארץ התיכונה כדי לעזור במאבק כנגד סאורון. האחרון מביניהם שהגיע היה גאנדאלף, וקירדאן, בונה הספינות, נתן לגאנדאלף את הטבעת נאריה שהיתה במשמרתו, כי הוא חזה שכך היא תבוא לכדי שימוש כנגד האויב בצורה יותר טובה: "קח עתה את הטבעת, אמר. כי כבדות יהיו טרחותיך ודאגותיך, אבל בכולן תחזק אותך ותגן עליך מיגיעה. כי טבעת האש היא זו, ובה, אפשר שתצית שוב לבבות לאומץ קדומים, בעולם אשר הצטנן." ("הסילמריליון", עמ' 275). כך, בעת הסיפור של "שר הטבעות", שלוש הטבעות היו בידיהם של החכמים: גאנדאלף, אלרונד וגאלאדריאל; התשע היו בידיו של סאורון, כמו גם שלוש מתוך השבע (ארבע נאכלו בידי הדרקונים); והאחת היתה בידיו של פרודו ההוביט.

באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על טבעות העוצמה, ארגיון, סאורון, בני לילית, טבעת האחת, שבע הטבעות, תשע הטבעות, שלוש הטבעות, קלברימבור, נניה , גאלאדריאל, ויליה, נאריה ו גיל גאלאד.

באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על קירדאן, נולדור, אוסט אין אדיל, אלדאר, מירדאין, אריאדור, נומנור, נומנורים, ואלאר, ארו , אילובאטאר, ברית האחרונה, ה, אורודרואין ו איסילדור.

באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על עידן השני, ה, עידן השלישי, ה, איסטארי, גאנדאלף ו אלרונד.