מדוע נטשו בני-הלילית את ארצם, לינדון, בעידן השלישי?
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
למרות שלא היתה סיבה ממשית לנטישת לינדון, הרי שלאחר מותו של גיל-גאלאד וחלק מבני-הלילית בקרב הברית האחרונה נטשו בני-הלילית שהיו בלינדון, ארצו של גיל-גאלאד, את המקום. יש לכך כמה סיבות אפשריות. הראשונה שבהן היא שלא נשארה טבעת עוצמה בלינדון לאחר מפלת גיל-גאלאד. בהעדר השפעת הטבעת לא היה מה שישמור על האיזור ויאט את השינוי שלו. החסרון הזה ודאי גרם עצב וכאב לבני-הלילית שהעדיפו, אחרי מפלת סאורון, להשתכן בריבנדל או בלוריין, שם היו טבעותיהם של אלרונד וגאלאדריאל. השינוי המהיר של הארץ ללא הטבעת היה קשה להם מדי. הסיבה האפשרית השניה היא שלפעמים דווקא מקום אהוב או בית מדגישים את הכאב של אלו שהיו שם ואינם עוד. כך מקום, יפה ככל שיהיה, מפסיק להיות בית והופך לאנדרטה שניצבת מולך יום יום, שעה שעה. יש לזכור את דבריו של גאנדאלף – שארץ שבני-לילית חיו בה לא תישכח זאת שנים רבות. רוחם של בני-הלילית שהיו בלינדון ומתו במלחמת הברית האחרונה שרתה על המקום, ואיש לא הרגיש נוח, אולי, לרשת את בתיהם, כמו מיגדלי אמין בראיד.
לאחר שהסברנו מדוע בני-לילית לא יגורו בלינדון, נותר ההסבר באשר לבני-אדם, הוביטים וגמדים – מדוע הם לא השתכנו שם? זאת ניתן להסביר לא רק מסיבות היסטוריות, אלא גם מאופי הגזע הנדון. נתחיל בהוביטים: ההוביטים, כידוע לנו, חוץ מאותו מסע הגירה קדום אל אזורי הפלך וכו', אינם עם "תזזיתי" במובן הנדודים (למעשה, בשום מובן...), ומכיוון שמציאת הפלך וכל הטוב שבו סיפקה אותם, לא חיפשו מקומות אחרים לנדוד אליהם. הגמדים ברורים גם כן – הרי הברזל, מוריה, ההר הבודד, ארד לואין, אלו הם מקומות שגמדים ירגישו נוח בהם, הן בגלל מיקומם ההררי והנסתר משהו, והן בגלל אהבתם הידועה ליצירת כפיהם. הם לעולם לא יוכלו להתיישב בעיר לא-להם בנוחות, בפרט כשזו עיר של בני-לילית, והקשר והיחס בין שני הגזעים ידוע. אם כן, נותרו בני-אדם. בני-האדם, על אף נדודיהם הרבים, השתקעו בסופו של דבר באזורים מרוכזים משהו, ומרכזי האוכלוסייה הגדולים יותר (באופן יחסי) היו על גדות נהר זה או אחר. משמע, בני-האדם העדיפו מקומות בהם יוכלו לעסוק במסחר (והשטת סירות בין נהרות שונים היא דרך מצויינת לכך), והסחר שלהם לרוב לא בחל בגזעים שונים (כמו ההוביטים, שלרוב עסקו במסחר פנים). שימו לב – חופי דרום גונדור, אזור גונדור עצמו למעשה, המלא בנחלים, הוא מקום משכן מצויין לעסקי מסחר, שאותם ניתן להשיט על פני המים. ואכן זהו אזור שוקק בני-אדם. כך גם אסגרות ודייל, ואפילו אייזנגארד וברי (אף על פי שכוחה של ברי ממיקומה על דרך המלך). לעומת זאת, על אף היות אזור לינדון על חופי הים, המסחר שם לא יכול להתפתח – האזור מרוחק מדי בשביל סחר ספינות (והרי טוב יותר להתיישב באזור גונדור), איננו מקורב כל כך לדרך המלך, והגזע היחיד השוכן שם – בני-לילית – אינו נוהה אחר הארץ התיכונה, ורוב היושבים בנמלי האפורים מפליגים רק "לשם". בסופו של דבר, לינדון הוא איזור "מת" למטרות מסחר. על כן, כנראה, לא התיישבו שם בני-אדם.
באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על לינדון, בני לילית, גיל-גאלאד, סאורון, ריוונדל, לותלוריין, גונדור, ארץ התיכונה, ה, אמין בראיד, דייל , בני אדם ו פלך.
באטלס של ארדה ישנה מפה המתארת את בלריאנד.
