מדוע לא סייעו הואלאר לבני-האדם במאבקם כנגד סאורון?
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
התשובה לכך מסובכת הרבה יותר מפי שנראה. מלכתחילה הואלאר ידעו שסמכותם להתערב בעניין ילדי האל (בני-לילית ואדם) מוגבלת. למרות ידיעה זו התערבו.
ההתערבות הראשונה שביצעו היתה המלחמה שאסרו על מלקור, יד ביד עם צו לבני-הלילית לבוא לואלינור. העסק נגמר באופן רע ומר: הנולדור – שבט שלם, כמעט, של ילדי האל – מרדו בהם, ובעשותם מעשים שלא ייעשו נמלטו אל מחוץ לתחום ההשפעה שלהם.
הואלאר נוכחו שפעולה בכוח משחיתה, ולא משנה אם הכוונה טובה. רצונם של יצורים חופשיים אסור לו שיוגבל.
כנראה שתחת רושם קשה זה, בתוספת הידיעה שגורל האדם עוד יותר בלתי ניתן לאילוף מגורל בני-לילית, נמנעו הואלאר מלסייע לבני-האדם כשאלה התעוררו באזורי השפעה של מורגות. שוב טעות, כמובן, שכן מלקור בא וזרע את זרעי הרוע אשר נבטו ופרחו באמצע העידן השני.
בסוף העידן הראשון ניסו הואלאר לתקן את כל העניין: הם הושיבו בני-אדם שהוכחו כנאמנים בטווח-ראייה מארצם (אך נשמעו לשכל הישר ומנעו מהם בתוקף צו לבוא לארצות בני-האלמוות). לתקופת מה הכל נראה טוב, אבל אז התעוררו שתי בעיות: סאורון, ואי רצונם של הנומנורים לקבל את גורל האדם. הבעיה הראשונה נבעה מחוסר תקיפות של איאונווה, שלא כבל את סאורון בזמנו. השניה אינהרנטית לבני-אדם, לפחות מאז ההשחתה הראשונית, הקדומה, עליה מסופר באתראבת.
הואלאר, שהיו נאמנים לתפישת ה"שב ואל תעשה" מהעידן הראשון, לא עשו דבר, ולבסוף הנומנורים תקפו אותם והם נאלצו לפנות לארו, האחד.
בעידן השלישי היו הואלאר – באיחור – חכמים יותר. מחד סאורון מסתובב חופשי; מאידך הם ידעו שאסור להם לפעול בכוח נגדו. מי יפתור להם חידה זו? שליחים. שליחים אשר צוו להימנע מלפעול בכוח, אך לנסות לעודד התנגדות מצד בעלי הרצון החופשי כנגד סאורון. גישה זו הוכיחה את עצמה, לפחות חלקית, שכן סאורון הובס סופית. אך רוב השליחים מעלו כך או אחרת בשליחותם.
באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על ואלאר, סאורון, בני לילית, בני אדם, ואלינור, מלקור, מורגות, נולדור, נומנור, איאונווה , ארו, עידן הראשון, ה ו עידן השלישי,ה.