הבדלים בין גרסאות בדף "האם התאווה לסילמארילי דומה לתאווה לטבעת?"

גרסה אחרונה מ־19:18, 14 בפברואר 2006

יופיו של הסילמאריל עורר חמדנות, לעיתים אף חמדנות חולנית, בבעליו וברואים אותו. הדוגמא הראשונה היא פיאנור עצמו: גם בטרם חש ב"איום" מצד הואלאר לקחת את הסילמארילי ממנו, נאמר עליו כי הוא "החל לאהוב את האבנים באהבת צייקן", ולכן סרב להראותם והיה נועל אותם בכספת. דוגמא חזקה עוד יותר (קרי, גם אם נגיד שפיאנור מטורף ולכן הוא 'לא נחשב') הוא מה שעשה הסילמאריל לתינגול. לא רק שהוא סרב להחזירו לבני פיאנור (את זה אפשר לתרץ בלשונם היהירה והמאיימת ובחוסר החיבה שרחש כלפיהם בלאו הכי), אלא גם עצם התנהגותו כלפי הסילמאריל עצמו היתה חריגה: הוא לא היה מסוגל להפרד ממנו, ולא חש בטוח אפילו אם הוחבא במחבוא הבטוח ביותר. לכן, הוא ענד אותו עליו תמיד. גם ההתנהגות של הגמדים באותה פרשה מצביעה לאותו כיוון: פרץ החמדנות שאחז בהם (והכתוב אומר זאת במפורש), שגרם להם להסתכסך עם מי שהיה בעל-בריתם, ואף לרצחו ממש. למעשה, ההתנהגות האי-רציונלית של שני הצדדים בפרשה הזו מעידה שהסילמאריל עיוור אותם. בכל הפרשה הזו, דומה שאם היינו מחליפים את הסילמאריל בטבעת, הסיפור לא היה משתנה בהרבה... מנגד, הסילמאריל לא השפיע לרעה על ברן, ואף לא על אלוינג ואארנדיל. השאלה היא, איך מיישבים בין "הסתירות" הללו? הסבר אפשרי הוא שבניגוד לטבעת, שהיא חפץ של רוע טהור, המסוגל להשחית גם את בעלי הכוונות הטהורות ביותר, הסילמאריל הוא חפץ בעל מהות "דואלית" (בכך הוא אולי משקף גם את אופיו הדואלי של יוצרו, פיאנור, או את השילוב בין מידותיו הרעות של יוצרו לבין אור שני העצים, אם תרצו). הסילמאריל אינו משפיע על מי שאוחז בו בכוונות טהורות באמת (כמו ברן), ולא מתוך יהירות או חמדנות. מאידך, כל מי שמגעו עם החפץ בא, במישרין או בעקיפין, מתוך חמדנות, יהירות או רצון להרע, יושפע לרעה על ידי הסילמאריל. תינגול, אולי, הוא דוגמא טובה: חשוב לזכור ש"מגעו" עם הסילמאריל לא החל ב"כוונות טובות" אלא להיפך – בכוונה רעה לשלוח את ברן אל מותו. הגמדים, ככל הנראה, גם הם לא היו ראויים לסילמאריל, בהיותם חמדנים וחמסנים. אשר לפיאנור, החולשות והחטאים באופיו גלויים, ואין צורך לחזור עליהם כאן. יש לשים לב, שהמעגל של "כוונה רעה או לא טהורה" שיגרום להשפעה מהחפץ הוא גדול הרבה יותר (ולמעשה ייתכן וכולל כל מי שלא בא אל החפץ בכוונה טהורה של ממש) מהמעגל של מי שנצרב ממגעו – מעגל מצומצם הכולל יצירי זדון, וכן כאלו שחטאיהם הם כה כבדים (כבני פיאנור) כך שהם אינם ראויים לשאת את האבן.

באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על סילמארילי, טבעת האחת, ה, פיאנור, ואלאר, תינגול, גמדים, בני פיאנור, ברן, בן באראהיר, אלווינג, איארנדיל, הספן ו שני העצים.