ראיון עם ג'ון גארת/ על טולקין והמלחמה הגדולה

ראיון עם ג'ון גארת'/ 15 יוני 2012

תורגם על ידי אילנה בוגוד

תמונה של ג'ון גארת, חוקר טולקינאי

תמונה של ג'ון גארת, חוקר טולקינאי

שר הטבעות הוא סיפור של חייל, סיפור תקופתי, סיפור אהבה, מיתולוגיה, הספד לעידן הטרום-תעשייתי, כתב אישום נגד התעשייה, או את כל הדברים האלה ועוד מקופלים לתוך ספר אחד. טולקין שתל בסיפור שאלות מוסריות רבות שעימן התמודד בעצמו. ביוגרפים מסוימים מדגישים את ילדותו של טולקין, אחרים מניחים שיש השפעה רבה יותר לניסיון שלו בזמן המלחמה, ואילו אחרים מתמקדים באינטרסים פילולוגיים שלו.

כמובן, כל ניסיון חיים משמעותי משאיר איזה חותם – גדול או קטן – על האיש שעתיד לכתוב את שר הטבעות. תארו לעצמכם, למשל, כיצד אתם מנסים לכתוב ספר על מלחמה בהתבסס על זיכרונות מן המלחמה הנוראה שרוקנה את המדינה שלכם ממאות אלפי צעירים אמיצים, רק כדי לגלות כי הבן שלכם צריך עכשיו לצאת למלחמה נוראה נוספת. ובה בעת משפחות רבות מוצאות את עצמן בקו החזית כאשר פצצות יורדות כגשם על מרכזי הערים. איך יכול ספר שנכתב בין מלחמות ובמהלך מלחמה, העוסק במלחמה שתסיים את כל המלחמות, שלא להיות מושפע מן המלחמות הגדולות הללו?

http://www.ray-baneyewear2015.com

זו השאלה שג'.ג'.ר. טולקין ניסה לנטרל בהקדמה שלו, אבל גם אם הוא חסך לקורא האקראי הירהורים על השעות הארוכות והאפלות של קורותיו שלו בשדה הקרב, הוא לא יכול היה למנוע את הדי צעדת החיילים מלהישמע בסיפוריו. טורים ארוכים של גברים ואורקים נמתחים על פני מספר פרקים, כשהם נלקחים ממדינות רבות, ומונעים אל עבר הסכסוך על ידי שליטים שלא התייעצו איתם על הבחירות שאולי היו בוחרים. לכן, ניתן לומר כי למרות שגם חוויות אישיות אחרות עשויות לשפוך אור על הכתיבה שלו, אנחנו יכולים להצדיק התבוננות בחייו של טולקין בתקופת מלחמת העולם הראשונה וניצול המידע כדי ללמוד יותר על הדרך בה הוא הלך אל הארץ התיכונה.

מעטים האנשים שחקרו את חוויותיו הפרטיות של טולקין במלחמה ברמת עומק המספיקה להעניק לנו תובנות רבות לגבי ההשפעה שהייתה עשויה להיות לחוויות אלה על העולם הבדיוני שלו. ג'ון גארת, מחבר "טולקין והמלחמה הגדולה: סיפה של הארץ התיכונה”, הוא בין חוקרי טולקין המפורסמים ביותר שהתעמקו בשנותיה הראשונות של המאה ה -20. אם עוד לא קראת את הספר – כדאי לקרוא. הספר מספק דיוקן ביוגרפי מצוין של אדם צעיר הרואה עולמו נחלק בין חיים ומוות. (מאמר על השפעת המלחמה על מעגל החברים של טולקין באקסטר קולג', אוקספורד, נמצא באתר האינטרנט של ג'ון: www.johngarth.co.uk) וכמו שטולקין עצמו ציין שנים רבות לאחר מכן, שר הטבעות הוא על "מוות והחיפוש אחר אלמוות". יש הקשר להצהרה זו, אשר את מלוא העומק שלו לא נדע לעולם, אבל אני חושב שג'ון גארת עשה עבודה טובה בחשיפת הרבה ממנו.

http://www.airmaxrunningsneaker.com

לפיכך ביקשתי ממנו לענות על מספר שאלות, ולחלוק עימנו את מחשבותיו על כמה נושאים המתקשרים בדרך כלל עם טולקין ושר הטבעות. פתחתי עם אחד המוטיבים הקלאסיים טולקין, וג'ון סיפק הפרכה ישירה אך עדינה לפרשנות שלי.

ממ: אוהדי טולקין מודעים באופן אינטימי לסלידתו משני היבטים של התרבות המודרנית. ראשית, הוא התנגד למה שהוא כינה "המכונה", החברה הכופה את רצונה על פרטים בודדים, מפשיטה מהם את היצירתיות ואת הזהות – חוויה אשר ארגונים צבאיים ממשיכים לשכלל ללא הרף. שנית, הוא הצטער או שנא את ההרס ההדרגתי של אזורי הכפר טבעי והכיבוש הזוחל של התיעוש. שני נושאים אלה מופיעים בשר הטבעות. האם לדעתך, זרעי הרגש החזק הזה קדמו לחוויות המלחמה של טולקין או שמא רגשות אלה צמחו בתגובה לזוועות שחווה בצרפת, בעיקר בקרב על הסום?

גג: "המכונה" כמטאפורה לחברה נשמע יותר כמו תומס הארדי מאשר כמו טולקין. טולקין ראה את המכונות הממשיות כחוצצות בין הבורא והבריות להוותם של שני הצדדים, וכנראה הרגיש כי כאשר המכונות מתרבות בכל מקום (כמו בחברה תעשייתית) אז האינדיבידואליות יורדת באופן כללי. אבל בעיקר, כאשר הוא מדבר על ההשפעה הכללית של "מכונה", הוא חשב על ניצול לרעה של סמכות כנגד החברה והטבע, או כנגד העמים החופשיים והארץ התיכונה. כך, במכתב אל מילטון ולדמן (בסביבות 1951), הוא הגדיר את "המכונה" ביחס ללגנדריום שלו:

http://www.oakleyeyewear2015.com

כל שימוש בתוכניות או מנגנונים חיצוניים במקום פיתוח של הכוחות הפנימיים או הכישרון הטמון בנו – או אפילו שימוש בכישורים האלה מתוך מניע פסול של שליטה: אילוץ של העולם האמיתי, או אונס רצונות של אחרים [מכתבים מס. 131]

אז אני מניח בצד את הרעיון של "חברה" ככוח מדכא – כי אני לא חושב שטולקין ראה את זה ככה – ואני רוצה להתמודד עם שאר הטענה שלך.

הן השחיקה של הפרט והן חילול הטבע הינן חוויות יומיומיות בעולם המודרני, אם כי בימים אלה אנחנו לא חווים זאת באותה חריפות כמו טולקין, שנולד בתקופה שבה כלי התחבורה העיקרי היה רתום לסוס. כמעט מאז שזכר את עצמו הוא חי באזור בירמינגהם, אחת הערים התעשייתיות הגדולות של התקופה, וכחובב הטבע והחיים הכפריים הוא היה מודע לפלישה של העיר. הוא גם היה מודע היטב לתנועת "אומנויות ומלאכת יד" (Arts and Crafts) שהוביל ויליאם מוריס, אחד הסופרים האהובים עליו (בית הזאבים, שורשי ההרים, ועוד), ואני בטוח שדעותיו שלו לגבי ההשפעות המנכרות של העבודה "המכנית" עוצבו במידה רבה על ידי אלה של מוריס וחסידיו. לפני פרוץ המלחמה, האמנות הוויזואלית של טולקין והמעט שאנו מכירים מכתביו עסקו בעולם הטבע או השימור של דברים ישנים – השרידים שנותרו בוויטבי (Whitby ) ביורקשייר, הפואמה "Woodshine”, גלים המתנפצים על החוף בקורנוול. כך שדעותיו על התיעוש ועל חורבן הכפר היו במידה רבה מעוצבות בצורתן הסופית לפני 1914.

עם זאת, במלחמה הגדולה, ובעיקר בלחימה בתעלות, הפרט והעולם הטבעי שניהם הותקפו בדרכים חדשות ומחרידות, הן על ידי "המכונה" הצבאית והן על ידי מכונות המלחמה: יערות ושדות שלמים נמחקו לחלוטין בשדה הקרב, והאינדיבידואל צומצם לכדי כלי משחק או במקרה הגרוע לסטטיסטיקה ברשימות הנפגעים המפלצתיות. אפילו ללא הטבח, היה די בכך לגרום להלם לכל אחד, למעט אולי הפועלים שכבר התרגלו לחיים במפעלים ובמכרות. למישהו עם האהבה של טולקין אל הטבע והאומנות, זה בטח היה קשה מנשוא.

http://www.airjordansneakerretro.com

כאשר מאוחר יותר הוא עבר את האימה הגדולה עוד יותר שבראיית בניו יוצאים למלחמה, הוא הביע באריכות את דעתו על הפרטים של חיי הצבא במכתביו אליהם. אין לי ספק שחלק גדול שר הטבעות נבע גם הוא מאותן חוויות: מהתיאור הרגיש של ארבעת ההוביטים המופרדים על ידי תהפוכות המלחמה, ועד לפנטזית הנקמה המזככת של החרבת איזנגארד על ידי האנטים. אפשר ממש לטעום את סלידתו מזיכרונות החזית המערבית בתיאור הסצנה לפני השער השחור.

ממ: טולקין הכחיש קשר כלשהו בין חוויותיו ממלחמת העולם השנייה לבין שר הטבעות. אבל יש כמה קטעים אפלים ומדכאים (במיוחד אלה הקשורים בנאזגול) אשר אפשר להשוותם עם התחושות שעברו על אזרחים בריטים שחיו בתקופת הבליץ על לונדון וההתקפות האוויריות הגדולות ברחבי דרום בריטניה. אבל דמיון זה עלול ליפול בקטגוריה של מה שטולקין כינה "ישימות"; ואם כן, מאילו חוויות ממלחמת העולם הראשונה לדעתך הוא עשוי היה לשאוב על מנת לעצב קטעים מדכאים אלה? לדוגמה, כאשר גנדלף מסייר על חומות מינאס טירית, המגינים מתעודדים לזמן מה על ידי נוכחותו לפני שהם שוקעים שוב אל תוך פחד עמוק, והמסע של סם ופרודו על מורדור מתואר בפירוט מסוייט.

גג: לא ניתן להוכיח קשרים בין חוויות ספציפיות לבין אירועים מסוימים בשר הטבעות, כי טולקין החזיק את הקלפים קרוב לחזה. הוא הודה בהשפעה של הסום על ביצות המתים ומפח הנפש בשער השחור (מכתבים מס. 226, עמ '. 303). הוא אמר שסם גמג'י קיבל את השראתו מנושאי הכלים של קצינים (batmen) ומן החיילים הפשוטים שהכיר במלחמה הגדולה (קרפנטר, ביוגרפיה, ג'ורג' אלן & Unwin, 1977, p. 81). הוא השווה את פארמיר – מנהיג צבאי אשר נאלץ להתגבר על הרגישות שלו ולהניח את ספריו על מנת למלא את חובת השירות הצבאי – לעצמו (מכתבים מס. 181, עמ '232). לאור דוגמאות אלה, אני חושב שזה הגיוני לחלוטין להסתכל על קטעים בשר הטבעות ולהשוות אותם עם החוויות של טולקין במלחמה הגדולה. ק.ס. לואיס עשה זאת בביקורת שלו על שובו של המלך, והוא לא רק בוגר מלחמת העולם הראשונה, אלא גם הכיר את טולקין טוב יותר מכל אחד אחר כמעט:

במלחמה הזאת יש איכויות של המלחמה שהדור שלי הכיר. זה הכול כאן: תנועה אינסופית, בלתי מובנת, השקט מבשר הרעות של החזית כאשר "הכול מוכן", האזרחים המעופפים, החברויות התוססות, מלאות החיים, הרקע של משהו דמוי ייאוש לעומת החזות העליזה, והמתנות משמיים כגון מטמון של טבק ש"ניצל" מהחורבן.
(Dethronement of Power, 1955)

עסקתי בהשפעות אפשריות רבות במספר מאמרים – "פרודו והמלחמה הגדולה" ו "כמו תחת ים ירוק: חזיונות של המלחמה בביצות המתים" (ראה ביבליוגרפיה בהמשך[*]). הן מתחלקות לשתי קטגוריות: המילולית והמטפורית (או הסמלית); ולעיתים קרובות השתיים שלובות זו בזו ללא הפרד, כפי שצריך להיות בפנטזיה טובה. אתה צודק, אם כן, שכאשר גנדלף מחזק את ליבם של מגיני מינאס טירית זה עשוי לאזכר איזשהו קצין שעשה אותו הדבר בתעלות, אבל השכל הישר חייב להזכיר לך שהוא דמות אידיאלית, מלאך למעשה, וכי ייתכן שטולקין לא זכה להיות עד למנהיגות מעוררת השראה עד כדי כך. אבל יש דרך עמוקה יותר של לחבר את תפקידו של גנדלף באותו מעמד עם מלחמת העולם הראשונה.

בקצרה, אחד הנושאים העיקריים של שר הטבעות הוא המורל: הקרב בין הייאוש לבין כל העתודות של  "אופי" שהדמויות עשויות למצוא בעצמן. טולקין יצר את מיתוסים שלו של פחד ואומץ בתבנית של אגדה ממלחמת העולם הראשונה על "המלאכים של מונס", שבה דמויות על-טבעיות כביכול התערבו כדי להגן על החיילים הבריטים הנסוגים ב -1914. גנדלף נופל איפשהו בין מנהיג בשר ודם לבין מלאך שומר. היריב שלו, המלך המכשף מאנגמר, אשר מייאש את המגינים בעצם נוכחותו, הוא סוג של אנטי-מלאך מונס, הייאוש בהתגלמותו.

בהמשך לנושא זה, אני נדהם שוב ושוב איך טולקין מגלם פחד כסוג של אד (הנשימה השחורה, הערפל על ארץ הכוכים, האפילה (unlight) של שילוב, הערפל האפור הזורם מתוך נתיבי המתים), ואני חושד שזה עוצב על ידי עשן הקרבות, ובעיקר על ידי הפחד התמידי מגז רעיל. אני משתאה גם לראות איך טולקין שוב ושוב מציג את הפחד כמוריד אנשים לרמה של חיות אשר זוחלות על הקרקע – תחשוב על גימלי בכניסה לנתיבי המתים, או מרי ההמום בבוץ מתחת לסוסו של המלך המכשף – ואני נזכר בביטוי שבו השתמש טולקין כדי לסכם את חוויות  המלחמה: "זוועה חייתית" (animal horror ).

יש עוד כל כך הרבה דוגמאות שאני יכול לכתוב על זה ספר. אבל אתה הזכרת את המסע של פרודו וסם במורדור, אז אני אתייחס לזה בקיצור לפני שנגיע לשאלה הבאה. זה ברור  שהיה מעט מאוד מן המשותף בין לוחמת החפירות לבין קרב ימי ביניימי כגון הקרב בשדות פלנור, שבו הגיבורים (על כל סבלותיהם) מסתערים על האויב בדגלים מתנופפים. לוחמת החפירות היתה כמעט סטטית, הקרב האמיתי היה פסיכולוגי – שוב מורל. אני חושב שטולקין, בבדיקתו את נושא האומץ, היה מעוניין מאוד הן באומץ לב בסגנון הישן של ביאוולף או ביאורתנות ( Beorhtnoth ) והן באומץ המודרני של החיילים שראה בקרב אמיתי. הוא חקר את האחד באמצעות דמויות כמו איאווין או ארגורן, ואת השני דרך פרודו וסם במורדור. הם מדוכאים על ידי העין, נאלצים לזחול וגם להסתתר כפי שנאלצו חיילים אל פני   מכונות ירייה, מטוסים ובלוני ריגול. פרודו נמשך מטה על ידי אחריות בהתאם למשקל המטאפורי של הטבעת: שהיא כמובן הארכי-מכונה של טולקין – סמל המיכון והשימוש לרעה בכוח שהוא ראה משתולל על הסום. הנוף צחיח וצרוב, כאילו הביזה בחזית המערבית השתלטה על כל הממלכה. אפילו הפרטים הקטנים ביותר הם בעלי משמעות: למים יש טעם לא נעים, בבת אחת מרים ושמנוניים. למה? אין הסבר טבעי. טולקין מציג אנכרוניזם מעודן, מן הסתם בזוכרו את הסום, שם המים, שנישאו בג'ריקנים, תמיד היו מזוהמים בדלק. והכי חשוב, בכל ההשתלשלות במורדור, אנו רואים את פרודו מתקדם לקראת מה שנשמע ממש כמו טראומת קרב. הסיוטים בהקיץ  והתפיסות המתעוותות יותר ויותר, נדודי השינה, חוסר היכולת לשאוב תחושות נחמה או כוח מן העבר: כל אלה נשמעים דומים להפליא לתיאורים של "הלם קרב", כפי שהדור של טולקין הכיר לראשונה.

ממ: הרקע שלך הוא בשפה וספרות אנגלית, ובכל זאת למדת באופן אינטנסיבי את ההיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה כפי שהיא קשורה לחוויות החיים של טולקין. האם אתה מרגיש שהעבודה שלך היא ספרותית יותר בטבעה או יותר היסטורית?

גג: זה עוסק במפגש בין היסטוריה וספרות, אז זה בהכרח שתיהן. למדתי היסטוריה בבית הספר לפני האוניברסיטה, וזה היה כנראה המקצוע החזק שלי, אבל באותו זמן נמשכתי יותר לספרות אז זה מה שבחרתי לעשות בתואר שלי באוניברסיטה. טולקין והמלחמה הגדולה איפשר לי לחקור את שני הדברים, וזה היה נפלא.

ממ: בספרך, טולקין והמלחמה הגדולה, בחרת את הכותרת "דמעות לאין מספר" לפרק העוסק בקרב על הסום. אתה מספק פרטים עד לרמת הדקה-אחר-דקה כיצד הקרב נפרש עבור טולקין וחבריו. באיזו מידה אתה מרגיש שהקרב הזה שימש כמודל עבור Arnoediad Nirnaeth של טולקין?

גג: טוב, זה לא בדיוק דקה אחר דקה: טולקין היה בחזית המערבית במשך ארבעה חודשים, כך שזה היה יכול להיות ספר די ארוך! אבל כן, ניסיתי לשחזר בפירוט את מה שהוא והגדוד שלו חוו כאשר הם היו מעורבים בתקיפות בפועל. הנקודות העיקריות בהן קרב הדמעות לאין מספר (בגירסאות השונות) מהדהד את הסום הן כדלקמן:

    תקוות גדולות מראש. בהכנות ל- 1 ביולי 1916, החדירו לחיילים את הרעיון שהארטילריה כתשה את ההגנה הגרמנית לאבק והרגה את החיילים הגרמנים או הבריחה אותם, היו גם פלוגות של פרשים שנשלחו לאחור על מנת לפרוץ דרך הפרצה הצפויה.

ray ban repair

    התקפה בחזית רחבה הכוללת בעלות ברית שונות. במגזר של טולקין היו כוחות מבריטניה ומחבר העמים, כולל אוסטרלים, קנדים ודרום אפריקנים, כמו גם הודים, בהמשך הקו היו הצרפתים והכוחות הקולוניאליים שלהם.

    החשיבות של העיתוי והתיאום בין כוחות אלה. אני לא בטוח אם יש בעיה דומה בתיאום בין מדינות שונות, אבל בקנה מידה מפורט, כל דו"ח שקראתי לגבי פעולות על הסום חושף את הסכנות של טעויות בתזמון ואי הבנות. זה היה עיסוקו העיקרי של טולקין כקצין קשר גדודי, האחראי על כל התקשורת עבור קלעי לאנקשייר ה-11 – יחידה שמנתה עד כאלף איש. אם מכונת ירייה לא הייתה הושמדה על ידי ארטילריה, וההודעה לא הגיעה אל החיילים העומדים לתקוף, הם היו מתקדמים אל תוך ברד של כדורים. התקשורת היתה בעייתית, והשיטה הכי אמינה היתה על ידי רץ, כך שהעיכובים היו הכלל ולא היוצא מן הכלל.

יש דוגמה ספציפית שלדעתי הותירה בטולקין רושם עמוק. כשהוא הגיע לחזית והגדוד שלו נכנס לפעולה, הוא נשאר במפקדה כדי לעזור עם התקשורת (הוא טרם קודם לדרגת קצין קשר אלא היה אחד הקשרים בגדוד). אחת מארבע הפלוגות בגדוד יצאה בלילה להתקדם אל עבר תעלת האויב. הקצין שפיקד הוביל אותם רחוק מדי – מעבר לתעלה הגרמנית הקדמית לאחת התעלות שהאויב חפר למחצה לצורך עתודה. הם הבינו את טעותם רק כאשר השמש זרחה. אבל באותו רגע גם הגרמנים ראו אותם, והחלו לירות לעברם. ובינתיים התותחנים הבריטים הפגיזו את המקום נאמנה, בהנחה שזה מאוכלס על ידי גרמנים, ולא על ידי קלעי לנקשייר[1]. התקווה היחידה היתה להעביר הודעה בחזרה לארטילריה או פשוט לחזור לתוך "אש ידידותית". בסופו של דבר כמעט כל הפלוגה נהרגה.

קווי דמיון נוספים עם Nirnaeth היו העוצמה הבלתי צפויה של האויב, המניין הנורא של הנפגעים וההשלכות על המורל. אבל אני חושב שזה פירוט מספיק לעת עתה.

ממ: בהתחשב בכך שמלחמת הסילמרילים (war of the jewels) חוברה כולה בצורתה המוקדמת במהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה, נראה ברור כי תחושת חוסר המשמעות המועברת על ידי מוטיב המלחמה נובעת מתחושת חוסר המשמעות שהדור של טולקין חווה ביחס למלחמה. האם אתה חושב שהנושא כולו מהווה תגובה למלחמה, או שאולי יש משהו אחר, אולי משהו ספרותי, ניצוץ של רגש שטולקין שימר מתקופה מוקדמת יותר? האם חוסר המשמעות הוא נושא רב עוצמה או מפותח היטב בספרות שלפני המלחמה?

oakley sunglasses

ספר הסיפורים האבודים, חלקים 1 ו 2, מתעד את הניסיון הראשון של ג'.ר.ר. טולקין ליצור מיתולוגיה מלאה, "המיתולוגיה של אנגליה ".

JG: לשווא ובאה לידי ביטוי באופן מוחלט על ידי מלחמת העולם הראשונה, אין סמל רהוט יותר מזה. במהלך לבד הסום, למעלה מ -300,000 אנשים נהרגו, משני הצבאות, אולם קווי הקרב בקושי זז, וגם הם נלחמו על הקרקע נמחק בתהליך. ואז בשנת 1917 הגרמנים נסוגו נסיגה טקטית, מה שמאפשר בעלות הברית פשוט ללכת על הקרקע חבריהם מת ב. בטח הכול נראה כל כך חסר משמעות. וכן, אני מאמין כי תחושה כללית של חוסר התועלת נתן חלק צורה ומשמעות "ספר הסיפורים האבודים". יש להדגיש כי בזכות ייחודי זה של טולקין כסופר היה אז, ונשאר אחר כך, כי הוא סירב להיכנע לתחושת חוסר התועלת. לכן בשנת ה 'הטבעות שיש לנו של תיאודן "remoralization", כפי שהיה אפשר לכנות את זה, כדי להדגים את האיוולת של דמורליזציה של Denethor. ובכל האפל ביותר של סיפורי אבודים, Turambar גם מונע – אם כי בסופו של דבר להתאבדות ידי Melko של מזימות – גאל את עצמו ביסודיות על ידי עקשנות שלו ואומץ. היה שם למשל מוקדם יותר באותו טולקין הסתמך על – דוגמה של אומץ אל מול חוסר התועלת לכאורה? כן, לפחות אחד: את הרעיון של "אומץ הצפון", את עמוד השדרה המוסרי המאפשר את גיבורי המיתוס הנורדי ואת אנגלו סכסון הפסוק להילחם כנגד כל הסיכויים מנצחים בסופו של דבר. ב "קרב מלדון" זה הגלום את השורות המפורסמות של אחד משרתי של Beorhtnoth:

Hige sceal heardra, heorte cenre,

mod sceal הסוסה יור maegen lytlað.

– כמו בתרגומו של טולקין: "האם יהיה קשוח יותר, נועז יותר לב, רוח גדולה יותר מפחית את כוחנו." (השיבה הביתה של הבן Beorhtnoth של Beorhthelm)

MM: כאשר מסתכלים על הפרטים שאתה מספק בספר שלך, יש לתהות כיצד כינס את כל המקורות. מה היה המכשול הגדול ביותר עבורך ואיך לך להתגבר על זה? האם היה רגע שבו הרגשתי כמו: "וואו! מצאתי מכרה זהב של מידע? "

JG: אני אוהב את המחקר. כאשר אנשים אחרים עלולים לבעוט בחיבוק ידיים ולראות את המשחק, אני מעדיף להיות בארכיון כלשהו בעקבות שובל של רמזים כדי לפתוח תעלומה. זה יכול להיות להתמיד אבל זה ממכר את רגעי הגילוי הם טוניק אמיתיים עבור הנשמה. המכשול הגדול ביותר היה אולי כשאני 1 חתמה על חוזה עם בהארפר קולינס, והבנתי שאני עכשיו צריך להתחיל להפוך שלוש שנים של מחקר למשהו שאנשים אחרים באמת מתכוון לקרוא. הפתרון היה ברור, אם כי לקח לי כמה חודשים לפעול על פיו: פשוט להתחיל. אבל לאורך כל הדרך בשנתיים הקרובות – ובייחוד עד שהגעתי סימן באמצע הדרך – היו זמנים שבהם הרגשתי כאילו אני דרוג האוורסט. פתרון זה היה לדמיין המשימה שלי לא כולה אבל בגושים נפרדים – לעשות הרבה תלים של חפרפרות מתוך ההר. וכמובן כאשר הרגשתי שהכל קשה מדי, אני תמיד יכול לחשוב מה האנשים שאני כותב על נאלץ לסבול. עד מהרה הביא הבעיות שלי עד גודל.

הראשון שלי "וואו!" רגע היה ממש בהתחלה, כאשר החלטתי פשוט יהיה מעניין ללמוד מה טולקין עשה במלחמה, ומה זה אומר כאשר כתב על שיר שהוא נכתב על "מחנה Brocton "בשנת 1916 או משהו כזה. אני לא זוכר בדיוק איך עשיתי את ההתחלה, אך תוך שבועיים שלושה יצא לי לשמוע בחדשות כי את הרשומות שירות של ראשית מלחמת העולם קצינים, שהיו סגורים במשך 80 שנה, היו כמעט להתבצע הציבור 1 זמן. אז הייתי ממש 1 דרך הדלת של הארכיון הלאומי (אז בשם המשרד שיא אישי), והראשונה להסתכל על תיק השירות של טולקין, הכולל תיעוד של הגיוס שלו, ממפה את מה שעשה לאחר נכה בחזרה לאנגליה מן הסום. עוד! "וואו" לרגע היה לאתר את משפחתו של RQ Gilson, ולהיות מוזמנים לנצל את הניירות של Gilson: קופסת פח מלאה מכתבים שכתב ממחנות אימונים לתעלות, מלא התייחסויות שלו של טולקין חוג הידידים – שלא לדבר על מרתק ורב עוצמה בזכות עצמם כמו רשומות של ניסיון של קצין אופייני עד היום הראשון של הסום. רגע גדול אחר בשבילי עומדת ספריית בודליאן באוקספורד סוף סוף לראות את האותיות בין TCBS את. אבל כל עמוד הוא כנראה תוצר של מיני תגליות מדי מספר: ניירות צבאיים הממוקמים, נאסף והשוו: פריצת דרך בהבנת נושאים מורכבים, קשרים בין נושאים שונים.

TCBS קיצור של "מועדון תה, Barrovian החברה" והיה שם הקבוצה רשמית של חברים שנפגשו בבית הספר של המלך אדוארד, בירמינגהם, הם אספו באופן קבוע אצל המריצה בעיר חנויות. החברים העיקריים של הקבוצה היו J.R.R. טולקין, ג'פרי באך סמית, כריסטופר וייסמן, ורוברט Gilson. אלה חברים קרובים מאוד, ארבעה, שרדו רק טולקין וייסמן המלחמה (ראה ביתר פירוט התשובות של ג'ון שתי השאלות הבאות). -MM

חברי מועדון תה, חברה Barrovian. פוסט סקריפט: אחרי הראיון הזה יצא לאור, מומלץ ג'ון גארת' לי תמונה 2 קבוצה זו היא לא של GB סמית. -MM

MM: מה מוטעות לגבי חוויות המלחמה של טולקין אתה מרגיש כתובות הספר הטוב ביותר שלך? האם יש עדיין דעות מוטעות או אמונות איפה אתה חושב לעצמך, "אני מצטערת שלא לטפל בצורה טובה יותר" או "אם רק הייתי יכול צלל עמוק יותר לתוך זה?"

JG: החשבון היחיד של שנות המלחמה של טולקין היה כמה עמודים של המפרי קרפנטר בביוגרפיה מורשה שפורסם בשנת 1977. של נגר הוא ספר מרתק, קריא מאוד, אבל זה מרחף בקלילות מעל הכול, המלחמה הגדולה כלל. אין שום תחושה של גודל של אירועים, של מה שהוא והגדוד שלו היו עושים את הפעולות קרפנטר מזכיר, או מה הם עושים ביניהם. נגר עושה טעויות קטנות elisions מצערות – מובנות, ברוב המקרים, כי אף אחד לא עשה מחקר מלא של מה טולקין עשה, קרפנטר לא עוסק בהיסטוריה הצבאית. אבל הוא גם לא מצליח לציין כמה נקודות חזקות באמת עובדות.

J.R.R. טולקין: ביוגרפיה, על ידי האמפרי קרפנטר, היה הביוגרפיה המקיפה הראשונה של הבורא של הארץ התיכונה.

אחרי שסיפר על מותו של סמית, הוא מצטט מתוך מכתב מרגש מאוד שבו סמית כינה את עצמו "מעריץ פרוע כולו לב" עבודתו של טולקין. נגר אומר זה נכתב "זמן קצר לפני" יום מותו, מה שיוביל 1 להניח אולי כמה שבועות חלפו. למעשה הוא נכתב תמימות תשעה חודשים קודם לכן, שלושה חודשים לפני הקרב על הסום אפילו להתחיל. קרפנטר מחמיץ את כל המטרה של המכתב, שהיה להאיץ טולקין לפרסם את שירתו לפני שהגיע אל "אורגיה זה של מוות אכזרי". ומכיוון המחקר שלו היה מרותק ניירות של טולקין, הוא לא העריך את הפחד חריף מאחורי הביטוי של סמית "אם אני scuppered הערב – אני את התורן בעוד כמה דקות". סמית עומד להוביל סיור לילה שטח הפקר – החלק המסוכן ביותר של חובות של הקצין. הקצין שהוביל את הסיור של אמש נפל בשבי, נפצע אנושות. סמית חשב שזה יכול גם לכתוב מכתב האחרון שלו לטולקין.

כשהתחלתי לחקור מה טולקין עשה, הרגשתי תחושה חזקה כי יש קשר, או קשרים מרובים, בין מה שהוא כתב לבין מה שהוא חווה באותו זמן – בין אם כסטודנט נקרע בין החובה ופחד הגיוס, או כחייל שעומד לצאת לשירות פעיל, או כניצול על הסום. החיבורים עשוי להיות עניין של עיתוי, או רוח, או אפילו הנושא, אבל קרפנטר היה בבירור לא מעוניין להגיע קשרים כאלה.

על "הנפילה של גונדולין", שנכתב בבית החולים מיד אחרי, הסום קרפנטר קובע רק כי "אין זה בלתי סביר להניח כי הקרב הגדול שהיוו את החלק המרכזי של הסיפור יכול חייב קצת השראה שלה לחוויות של טולקין על הסום …. אבל בכל מקרה אלה היו רק שטחיים של השפעות … "אין שום אינדיקציה תפקיד מרכזי שיחק בהתקפה על גונדולין ידי מתכת, מכונות, נושאות גייסות" דרקונים "(זוכרים, זה יצא לאור לפני ספר הסיפורים האבודים) או דמיון מדהים אלה צריך טנק, הנשק הסודי הבריטי שהיה מגולגל במגזר האישי של טולקין של שדה הקרב כמה חודשים קודם לכן.

ניסיתי לתקן זאת על ידי הבטחת כל הזמן אני מניח הכתיבה של טולקין בהקשר של אירועים חיצוניים. אבל ניסיתי גם כדי למנוע את השגיאה השני, אשר יהיה לטעון כי כל מה שהוא כתב היה תגובה ישירה למלחמה בדרכים הברורות ביותר. המצב האמיתי כפי שאני רואה אותה היא הרבה יותר מתוחכם, רב שכבתית ומעניין יותר.

בנדיקטוס Cumberbatch (משמאל) שיחק מייג'ור ג'יימי סטיוארט "סוס מלחמה" הסרט סטיבן שפילברג, המתרחש במלחמת העולם 1. Cumberbatch הוטל על קולותיהם של סמוג ו אוב ב 'ההוביט'. רק לעתים רחוקות טולקין מזכיר את הסוסים סובלים גורל בקרב בספרות שלו. כ -2 מיליון סוסים אבדו במלחמה הגדולה.

בכל זאת הייתי רוצה להתייחס אחד המיתוסים העירוניים הנפוצים לגבי ההתנסות המלחמה של טולקין, וזה שהוא הלך לאיבוד מאחורי קווי האויב על סוסים נרדף על ידי אולנים האויב (אירוע נטען השראה הקלעים של שר הטבעות את ). זה שטויות פטנט, אבל זה רק יצא אחרי טולקין המלחמה הגדולה הופיע. אבל אני צריכה גרם ברורה יותר – כאשר כתבתי על חוויות סטודנטים של טולקין בגדוד של אדוארד המלך פרשים על סוסים – כי הצהרות על הכישרון שלו עם הסוסים הגיע ממקור מפוקפק משהו. אני רשם טעויות הידועים ביותר בדף תיקונים באתר האינטרנט שלי, אבל זה יחייב דיון קצת יותר.

הלוואי שהייתי מסוגל לקרוא "גוף גדול מאוד של מכתבים שכתב בין 1913 ו 1918 ל אדית בראט", שהוזכר על ידי קרפנטר במבוא מכתבי ג'.ר.ר. טולקין. אמנם "אישית מאוד באופיו", אני בטוח שהם היו לשפוך אור נוסף על פעילות של טולקין במלחמה רגשותיו על זה.

air max 360

 


*Frodo and the Great War – , in The Lord of the Rings, 1954–2004: Scholarship in Honor of Richard E. Blackwelder, ed. Wayne G. Hammond and Christina Scull (Milwaukee: Marquette University Press, 2006).

As under a green sea’: visions of war in the Dead Marshes, in The Ring Goes Ever On: Proceedings of the 2005 Tolkien Conference, ed. Sarah Wells (Tolkien Society, 2008), and (in slightly expanded form) in Myth and Magic: Art according to the Inklings, ed. Eduardo Segura and Thomas Honegger (Zürich: Walking Tree, 2007).

nike air jordan

קלעי (Fusilier ) – המילה מתייחסת לחייל החמוש ברובה. המונח הושאל מהשימוש הצבאי הצרפתי בסביבות 1600. קלעי לאנקשייר היו גדוד חי"ר עם היסטוריה שהחלה עוד ב- 1688. הגדוד השתתף בפעילות מבצעית וזכה לתהילה ברבות מהמלחמות המפורסמות ביותר של בריטניה, כולל מלחמת שבע השנים, מלחמות נפוליאון, ומלחמת הבורים השנייה. יחידות של הגדוד השתתפו בכל מערכה מרכזית של מלחמת העולם הראשונה. -ממ

אודות מייקל מארטינז

מייקל מארטינז הוא טולקינאי מוכר מאד בקהילה העולמית. מארטינז הוא המחבר של הספר האלקטרוני פארמה אנדוריון: מאמרים על טולקין וכמו כן עוסק בפרסום מאמרים על טולקין.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות