אמור ידיד והכנס

מאמר זה הוא תמליל של הרצאה שנכתבה על ידי רן בר-זיק והועברה על ידי שירלי לירון בכנס 'עולמות 2005'. אחד הכנסים שקהילת טולקין הישראלית מארגנת.

אני מניחה שרובכם קראתם את שר הטבעות מאת הסופר ג'ון רונלד רעואל טולקין. אני מניחה גם שרובכם אהבתם אותו ונהניתם ממנו – אך רבים מקרב קוראי הספר מתייחסים לספר כאל 'עוד ספר טוב', או מתייחסים אך ורק לעלילה השטחית במרכאות – של הקרבות, הנופים, התיאורים המדהימים. הרבה אנשים מתקשים להבין מדוע יש כל כך הרבה טולקינאים שמקדישים המון זמן ומאמץ בכל הנוגע לשר הטבעות.

אך שר הטבעות הוא הרבה יותר מסתם ספר טוב, הוא עולם שלם שמכיל המון משמעויות ועניין מעבר לרמת הטקסט הנראית לעין. בהרצאה זאת, אני אנסה לפרוש בפניכם, על קצה המזלג, כמה ניתוחים של שר הטבעות שיוכלו להעשיר עבורכם את חווית הקריאה ויאפשרו לכם גישה אל המורכבות של היצירה הזו.

 

אז איפה נתחיל? אולי קצת נדבר על הסופר, ג'.ר.ר טולקין – הדבר הראשון שאנחנו לומדים על טולקין מהביוגרפיה המאד מורכבת שלו הוא עובדת היותו נוצרי. ולא סתם נוצרי אלא נוצרי קתולי-רומי. מה זה רלוונטי לספר? זה רלוונטי ועוד איך. הנצרות של טולקין לא רק היתה הבסיס לאישיותו ולאורח חייו, היא גם חלק מהותי בשר הטבעות. לא מאמינים? אפילו הוא אמר את זה באחד ממכתביו – שר הטבעות הוא יצירה קתולית בבסיסה, למרות שבתחילה היא לא נכתבה כך במודע[1].

הידעתם למשל שיום הנצחון על סאורון, ה 25 במרץ, הוא היום של צליבתו של ישו. יום זה מסמל את הפיכתו של האל לבשר ודם, נשיאת הצלב ומותו – שסימלו את ההיטהרות מהחטא הקדמון.

נאומו של הנשר, שבישר את בשורת נפילת באראד דור לאנשי גונדור , דומה לחלוטין במבנה שלו לאחד מהגוספלים המספרים על לידתו של ישו המשיח.

לאלו הבקיאים במסורה הנוצרית, קל לאפיין את פרודו, גאנדאלף ואראגורן כשלוש התגלמויות של ישו. ההתגלמות הראשונה, הכומר (Priest) הוא פרודו, הנביא הוא גאנדאלף והמלך, מי אם לא אראגורן.

בדומה לישו, כולם קמים לתחיה, במובן כלשהו:

פרודו נעקץ על ידי שילוב, נחשב למת על ידי סאם והקוראים. אך לבסוף הוא 'חוזר לתחיה' כי מתברר שהוא רק הורדם.

אראגורן יורד לשבילי המתים המסוכנים, ונחשב למת על ידי איאומר ואיאוון. לבסוף הוא עובר אותם בשלום וחוזר לתחיה ברגע הכי פחות צפוי.

גאנדאלף נופל לתהום – הוא באמת קם לתחיה וחוזר מן המתים.

כל אחד מהם מגיע לממלכתו של האויב ומביס אותו – כמו ישו, שבנצרות מגיע אל הגיהנום ומביס את השטן.

פרודו מגיע כמובן לליבה של מורדור ומשמיד את הטבעת ואת סאורון.

אראגורן, בשבילי המתים, משתמש בצבא המתים עלמנת לנצח את שודדי הים, משרתיו של סאורון.

גאנדאלף נלחם עם הבאלרוג, הרוע העתיק במוריה ויכול לו.

כל אחד מהם, כמו ישו, בוחרים מתי לעזוב את העולם הזה: גאנדאלף ופרודו בוחרים לעזוב את הארץ התיכונה, אראגורן בוחר את שעת מותו.

כמו שאפשר להקביל את שלוש הדמויות הללו לישו, ניתן לעשות עוד הקבלות – כמו להקביל את גאלאדריאל למריה הקדושה, או הלמבאס ללחם הקודש. ויש עוד הרבה דוגמאות.

דוגמאות אלו הן ממוקדות, אבל אולי יותר מכל הדוגמאות הפרטניות שהבאנו ועוד אפשר להביא, הדוגמא הכי טובה להשפעה הנוצרית המקיפה על הספר היא ההשגחה האלוהית ומידת הרחמים.

אלוהים או יותר נכון ההשגחה האלוהית, משחקת תפקיד נרחב בספר. ראשית, הרחמים על גולום הם חשובים – הרחמים הנוצריים שהופנו על ידי גולום, הן על ידי גאנדאלף, הן על ידי בני הלילית מהיער האפל והן על ידי פרודו וגם סאם – הביאו לבסוף להשמדת הטבעת על ידי גולום עצמו. אפשר לראות את כל צירופי המקרים שמאפשרים בסופו של דבר את השמדת הטבעת כמזל ותו לא, אבל אפשר לראות את זה אחרת – כפי שטולקין רואה את זה  – כהשגחה עליונה המכוונת את העניינים.

ההשגחה העליונה אינה יכולה להחליט עבור בני האדם – אבל אם הם מחליטים את ההחלטה הנכונה, היא יכולה לעזור להם בדרכים נפלאות.

מפקפקים? שימו לב לדבריו של גאנדאלף לפרודו במעון באג:

"כוח אחר פעל כאן, שאינו סר למשמעתו של יוצר הטבעת. לא אוכל, בשעה זו, לומר דברים מפורשים. אך זאת אומר, שבילבו היה מיועד למצוא את הטבעת ולא בפקודת יוצרה. משתמע מכאן שגם אתה היית מיועד לקבלה. וייתכן שזו מחשבה מעודדת." [2]

הפסקה הזו אומרת המון על שר הטבעות – זה האזכור הכמעט יחיד להשגחה אלוהית בעולם כמעט חסר דת ופולחנים. הפסקה הזו היא בעצם המפתח להבנת תפקיד האלוהים כגורם המרכזי מאחורי האירועים המשמעותיים: מציאת הטבעת, המסע למורדור, המעבר בשביל המתים, החזרה של גאנדאלף מתהום המוריה, השמדת הטבעת והכתרו של אראגורן.

 

ישנם ספרים שלמים שמתעסקים בהשפעה הנוצרית על שר הטבעות וכמובן שציינו רק את האלמנטים החשובים. אב מה זה באמת אומר? שר הטבעות, בניגוד לנרניה למשל, הוא לא אלגוריה נוצרית. הוא לא עוסק בשאלת היותו של ישו בעולם אחר (כמו נרניה). למען האמת, טולקין הסיר במודע כל איזכורים דתיים מסוג כלשהו משר הטבעות על מנת שמישהו לא יטעה חס וחלילה ויחשוב ששר הטבעות הוא אלגוריה דתית או מקבילה דתית לנצרות.

אז מדוע טולקין הכניס בדלת האחורית את הנצרות? באופן מפתיע למדי, זה נובע מהתפיסה של טולקין את המיתוסים והאגדות.

 

טולקין, כאמור, היה נוצרי אדוק – אך אהבתו הגדולה ביותר היתה למיתוסים ולאגדות נורדיות. כיצד אפשר ליישב את הסתירה בין עיסוק באגדות פאגניות לאדיקות בדת הנוצרית? כיצד טולקין גישר בין האלים, האלות והאלפים לבין ישו?
לכאורה דיסוננס שאי אפשר ליישבו. אי אפשר לכבד ולהוקיר מיתוסים פאגאניים המטיפים לפאגאניות בעוד אתה מאמין באלוהים אחד. אבל טולקין גישר על כך. הוא האמין שחלק מהאמת האלוהית מתגלית במיתוסים האלו. חלק מהערכים הנוצריים והאמת הנוצרית מופיעה גם במיתוסים פאגאניים. גם הברית החדשה היא מיתוס, אך בניגוד למיתוסים הפאגאניים, היא מיתוס שקרה באמת. מיתוס אמיתי.

בכל מיתולוגיה ישנו גרעין של אמת, רסיס של אור מהאור האלוהי האמיתי – כך לפי טולקין. לכן כאשר הוא בא לברוא את המיתולוגיה שלו, הוא יצר יצירה נוצרית.

האדם חופשי לברוא עולם משלו, כך גרס טולקין במאמרו המפורסם עץ ועלה. הדבר הכי חשוב בבריאת העולם היא לנסות ולברוא אותו אמיתי ככל האפשר – זו הסיבה לנצרות העמוקה שיש בספר וזו הסיבה המרכזית להקפדה הפדנטית על פרטי-הפרטים. כולן באו על מנת להעניק ליצירה את התחושה המדהימה של המציאות.

 

אז בדומה לנצרות, גם למיתוסים הפאגאניים, אהבתו השנייה של טולקין, יש תפקיד רב משקל וערך בשר הטבעות. קל להראות את ההשפעות שיש למיתוסים הצפוניים: האֵדוֹת הנורדיות, הקאַלֵוַאלה, האגדות הגרמניות וכמובן, ביוולף.

המיתוסים האלו השפיעו לא רק על שר הטבעות אלא על כמעט כל יצירותיו של טולקין – מהמיתוסים שהוא חיבר ועד ההוביט. קל להוכיח את ההשפעה הישירה הזו בשמות, בגזעים ובמקומות המופיעים בשר הטבעות.

שמות: שמות הגמדים בהוביט וגם בשר הטבעות מופיעות בוולוספה (Voluspa), המיתוס הנורדי הקדום, משם נלקח גם שמו של גאנדאלף.

בדמותו של גאנדאלף יש אלמנטים מדמותו של האל אודין: הולך בגלימה אפורה, ידוע כ'הנודד' ויש לו סוס מהיר במיוחד.

גזעים: בני הלילית ה Elves הנעלים והאפלים מופיעים במיתולוגיה הנורדית. כמו כן מופיעים במיתולוגיה הזו אנשי-דב מאיימים כמו ביאורן, גמדים, טרולים, ענקים ודרקונים – כל הגזעים האלו מככבים בההוביט, שר הטבעות והסילמאריליון.

מקומות: ישנם כמה מקומות חשובים שמופיעים גם באדות הנורדיות וגם אצל טולקין: יער אופל והרי הערפל – שטולקין לקח את שמם והעניק לו משמעות ביצירותיו.

ניתן למנות עוד השפעות: הרונות למשל – רונות שנפוצות אצל העמים הצפוניים וגם בקרב העמים ביצירותיו של טולקין. יותר חשוב המוטיב של רונות קסומות החרוטות על חרבות, טבעות ושער חפצי קסם, על מנת להעצים את כוחן, נפוץ מאד באגדות הנורדיות וגם במיתולוגיה של טולקין. לדוגמא אנו יודעים כי רונות שכאלה נחרטו על גלאמדרינג, אורקריסט, עוקץ וגם על הטבעת האחת בשפת בני לילית. באגדות הנורדיות אפילו חפצים הנמצאים בשימוש יומיומי, כגון מגפיים, שופרות, שריונות וכדומה מעוטרים אף הם ברונות על מנת להגביר את כוח עמידותם.

יש כאלו המקבילים את הטבעת האחת לטבעת של אנדווארי, שמהווה יסוד חשוב באחד מהסיפורים היותר מורכבים ומעניינים באדות הנורדיות. אך זה כבר מהווה חומר להרצאה שלמה וכרגע לא נכנס לנושא.

 

אני מקווה שהבנתם את הקשר שטולקין עשה בין המיתוסים הנורדיים לבין היצירה שלו, אך כמו במקרה הנצרות, עולה השאלה "למה" למה טולקין עשה את זה? מדוע למשל הוא השאיל שמות ומושגים כמו 'גימלי', 'הרי הערפל', 'פרודו' ועוד? האם אדם בעל דמיון פורה כשל טולקין לא היה יכול להמציא שמות חדשים? האם אדם שהמציא 2 שפות מושלמות ליקום שלו לא היה יכול לחשוב על שם מקורי לגיבור הספר?

יש כאלו שיראו את זה כסתם עצלנות. אבל אצל טולקין לא היה סתם, השימוש שלו בשמות האלו היה מכוון ונועד לספק צורך מאד חיוני אצלו. הצורך להסביר.

מי שמכיר קצת יותר את האדות והמיתוסים הצפוניים, כמו בייוולף, למשל, יודע שרב בהם הנסתר על הנגלה. שמות מוזרים מוזכרים בחטף, מעט מזעיר של מיתולוגיות וסיפורים עתיקים יותר נחשפים מבעד לסיפורים האלו. המיתולוגיות העתיקות האלו, הסיפורים והאנשים שסופר עליהם אבדו כבר מזמן. איש לא יודע מה מקור השם 'המלך פרודה' המוזכר בביוולף. איש לא יודע מדוע דווקא מלך שהשכין שלום (ע"פ המסופר) נקרא כך, איש לא יודע מה מקור המילה 'מרקיה' – MERCIA שתיארה את המלכות הסקסונית הקדומה במרכז אנגליה. משמעות שמות הגמדים שהופיעו בוולוספה נשכה מזמן.

כל מלומד שחוקר את הספרות האירופית המוקדמת נתקל בחורים שחורים עצומים של עברה של הספרות הזו, של המיתוסים וההיסטוריה שהיא יונקת ממנה. גם טולקין, מן הסתם, נתקל בחורים האלו והסתקרן מאד מהשרידים שהוא גילה, פרודי, גאנדאלף, אורקה, אלפים – לכל אלו היתה משמעות פעם, משמעות אבודה.

מנוע היצירה המרכזי של טולקין היה לנסות ולהסביר את השמות האלו, ליצוק משמעות מחודשת בשמות שהמשמעות המקורית שלהם אבדה. גימלי הוא לא סתם איזה שם נשכח מתוך שיר עתיק יומין מהאדה – יש לו משמעות, הוא נכנס לשם מסיבה כלשהי וטולקין יצר מחדש את הסיבה הזו. הרי הערפל נזכרים רק בחטף, באחד מסיפורי האדות, אבל מה משמעותם המקורית? מה הם ייצגו? טולקין יצר אותם מחדש.

כך למשל במקרה פרודו, ע"פ ביוולף, לפני אלפיים שנה היה מלך בצפון בשם פרודי שבימיו היה שלום בממלכות הצפוניות. למה אותו מלך נקרא 'פרודי'? מה משמעות השם 'פרודי'? טולקין יצר מחדש את המשמעות ונתן אותה לפרודו החכם, רודף השלום.

כמובן שישנם עוד הסברים לשמות רבים בספר – חלקם נלקחו מאנגלית עתיקה, כמו המילה Morthor שהיוותה את ההשראה ליצירת השם 'מורדור'. חלק הם משחקי מילים כמו למשל המילה צ'טווד (פירושה הוא יער-יער) או ברנדי-יין ואפילו בדיחות פרטיות על הצרפתים כמו בני סאקוויל באגינס. זה נובע מאהבתו של טולקין למילים ולשפה. 

 

אז דיברנו על שתי אהבות גדולות של טולקין: נצרות ומיתוסים פאגאניים שלכאורה סותרות אחת את השניה אך לא רק שטולקין מצא דרך ליישב ביניהן, הוא גם הכניס אותן בצורה עמוקה הן לפילוסופיית החיים שלו והן ליצירתו. אבל מה עם טולקין האדם? מה יש לביוגרפים לומר על שר הטבעות?

 

רגע אחד! אני לא רוצה לומר כאן שאנחנו צריכים לנתח את שר הטבעות בשיטה הספרותית המקובלת: שר הטבעות הוא לא אלגוריה. אין כאן משימה למצוא את 'כוונת המשורר' ואנחנו לא הולכים לומר לכם ששילוב נמצאת בספר בגלל שלטולקין היתה חוויה לא נעימה עם עכביש בגיל שלוש וחצי. (זה נכון). טולקין עצמו התנגד בחריפות לכל ניסיון למצוא אלגוריה בשר הטבעות או בכל ניסיון לעשות ניתוח פסיכואנליטי בשני שקלים של הסופר כדי לקבל משמעות ליצירה. וכך הוא אמר: אני מתנגד למגמה העכשווית בביקורת, עם התעניינותה המורחבת בחייהם של הסופרים והאומנים. הם רק מסיחים את הדעת מעבודתו של היוצר… ולבסוף, כפי שניתן לראות באופן תכוף, הופכות למוקד העניין העיקרי."

אבל האם ניסיון חייו של טולקין לא רלוונטי? האם שום דבר מחייו הפרטיים לא נלקח לתוך הספר? גם אם ננהג משנה זהירות, ונעקוף כל ניסיון לניתוח ספרותי כמו בשיעורי הספרות בתיכון, אי אפשר להתעלם מההשפעות החשובות של ניסיון החיים של טולקין בכל הנוגע לשר הטבעות. נמנה כמה מההשפעות ואז ננסה להפיק מכך משמעות כלשהי.

עם יציאת שר הטבעות, רבים התפתו לחשוב ששר הטבעות הוא אלגוריה למלחמת העולם השניה, אבל אנו יודעים היטב שזה לא נכון, חלק גדול מעלילת הספר נכתב עוד לפני שמלחמת העולם השניה פרצה. לכן הקבלה של הטבעת לפצצת האטום ושל האורקים לגרמנים היא לא נכונה עובדתית, שלא לדבר על הדמיון הקלוש. אבל מלחמת העולם השניה לא היתה המאורע החשוב בחייו של טולקין, היו כמה אירועים חשובים אחרים שעיצבו את חייו.

כמה מילים על חייו של טולקין – אלו לא היו חיים קלים. הוא נולד ב 1892 בדרום אפריקה, התייתם מאביו בגיל 4 ומאמו בגיל 12. הוא התחנך אצל כומר קתולי שכפה עליו, כשהיה בן 16, לנתק את כל הקשרים מאהובתו ולימים אשתו, אדית בראט, למשך חמש שנים. הוא לחם במשך חצי שנה בחפירות במלחמת העולם הראשונה כולל בקרב על הסוֹם שזכור כאחד הקרבות רוויי הדם ביותר בהיסטוריה. היא איבד במלחמה את כל חבריו הטובים למעט אחד. הוא חלה במחלה קשה בשם 'קדחת החפירות'[3] ואושפז לתקופה ארוכה.

אלו היו תולדות חייו של טולקין, בקיצור נמרץ, כאשר הוא ניגש לכתוב את ההמשך של ההוביט, בשנת 1937. עכשיו קל לבודד אלמנטים מחייו שזהים לאלמנטים ביצירתו כך למשל הפירוד שנכפה על אראגורן מאהובתו ארוון דומה לפירוד של טולקין מאדית. קיום כל כך הרבה יתומים – אראגורן, פרודו, בילבו ויתומים רגשיים – פאראמיר למשל. תיאורי הקרבות זהים ביצירותיו למה שהכיר במלחמת העולם הראשונה: בהוביט למשל הקרב של בארד כנגד הדרקון מתואר במונחים מודרניים כמו קרב חי"ר של המאה העשרים. ובשר הטבעות? אלמנט ה'הצלה ברגע האחרון' שנפוץ בכל הקרבות שמתוארים בספר: ההואורנים בנקרת הלם, הרוהירים בקרב בשדות הפלנור והשמדת הטבעת בקרב מול השער השחור – האלמנט הזה אולי נראה פנטסטי מכדי להיות אמיתי, אבל זה בדיוק התפקיד שמילאה היחידה של טולקין בחלק שלה בקרב על הסום. כאשר ההסתערות שלה מנעה איבוד שטח טקטי לגרמנים.

חוץ מדוגמאות פרטניות, ניתן גם להתייחס למאקרו של שר הטבעות בהקשר למלחמת העולם הראשונה: תחושת הדריכות והאופק המתקדר שכל כך אופיינית בשר הטבעות היתה נפוצה מאד בקרב עמי אירופה ערב מלחמת העולם הראשונה. האימה והחשש מהקרב בצד ציפיה דרוכה אליו גם היתה אופיינית ללוחמים במלחמת העולם הראשונה.

ישנן עוד אינספור דוגמאות. ספרים שלמים נכתבו על ההשפעה של מלחמת העולם הראשונה על יצירתו של טולקין, הביוגרף של טולקין קרפנטר והחוקר הטולקינאי פירס כתבו הררי מילים על ההשפעה של המאורעות בחייו של טולקין על יצירתו וכמובן שבהרצאה זו לא נוכל לפרט על כל ההשפעות האלו – אני מקווה ששכנעתי אתכם שיש השפעות כאלו, בניגוד למה שטולקין אומר, ובמיוחד יש השפעה של מלחמת העולם הראשונה.

אבל למה זה חשוב? העובדה שיש השפעה כזו לא נותנת לנו מידע חדש על העלילה, אבל היא מאפשרת לנו הצצה חשובה אל מהות הספר.

רבים מסווגים את שר הטבעות כפנטסיה, ספרות אסקפיסטית משהו שמתקשרת בדעת הקהל לאנשים טובי לב שנוהים אחר פרחים ופיות. אבל מסתבר שזה לא כך. הספר קשור בטבורו למלחמת העולם הראשונה והוא מהווה, בחלקו, ניסיון של טולקין לבטא את החוויות שלו מהמלחמה הגדולה.

סופרים רבים שחזרו ממלחמות ניסו לבטא את עצמם. יש כאלו שעשו זאת בצורה ישירה ובוטה כמו למשל רוברט גרייבס שהדהים וזעזע את אנגליה בספר הזכרונות שלו על מלחמת העולם הראשונה, יש כאלו שכותבים על כך פרוזה כמו אריך רֵמָרְק ב'במערב אין כל חדש' ויש סופרים שמשתמשים בפנטסיה או במדע בדיוני כדי להביע את התחושות והרגשות שלהם. אחד המפורסמים שבהם הוא אריק בלייר שידוע יותר כג'ורג' אורוול שכתב את 'חוות החיות' ואת '1984' בעקבות חוויותיו במלחמת האזרחים בספרד. גם קורט וונגוט בחר להריק את חוויותיו דרך המדיה המד"בית-פנטסטית.

טולקין הוא עוד שלב במסורת המכובדת של סופרים שכתבו על מלחמות במדיה סיפורית שונה.

 

אני לא רוצה לומר ששר הטבעות הוא אנלוגיה למלחמת העולם הראשונה, שהאורקים הם החיילים של הקייזר או הקרב על נקרת הלם הוא הקרב על הסוֹם – חלילה וחס. טולקין לא כתב אלגוריה, אבל הוא כן הכניס ליצירה שלו סימבוליזם עמוק שחלקו נובע ממלחמת העולם הראשונה.

שר הטבעות אולי מתקיים בעולם של חרבות, כלי קשת ובליסטרות, אבל הקורא הזהיר יכול להבחין מתחת לעטיפת האפוס הצפוני בבוץ של החפירות. האומץ של פרודו הוא לא רק אומץ של דמות פיקטיבית, אלא אומץ הלב של החייל האנגלי הפשוט שהקשיח אל מול אויב במלחמה חסרת סיכוי ותוחלת. פאראמיר הוא לא רק מנהיג אפי אלא גם דמותו של הקצין הבריטי, דמות שזכתה לשבחים רבים ולא רק מפיו של טולקין. אם מלחמת העולם הראשונה היתה הופכת לאפוס צפוני קלאסי – למה היא היתה הופכת? כנראה למשהו מאד דומה לשר הטבעות. טולקין כתב כאן את האפוס שלעולם לא ייכתב, אפוס של דור אבוד, שלאחר המלחמה הפסיק להאמין בעצמו. אסקפיזם? רק לקורא שאינו מסוגל להעמיק ולראות את הרלוונטיות של הסאב-טקסט לקוראים שחוו את המאה העשרים במלוא אכזריותה. שר הטבעות הוא ספר מודרני כמעט לכל דבר, רק שהוא עושה זאת בסגנון ובניחוח אפי. זה גם חלק מסוד הקסם שהפך אותו לאחד מהספרים הפופולריים ביותר בעולם.

 

אז כמה מילים לסיכום – בהרצאה הזו הראיתי לכם כמה רבדים: הרובד הנוצרי, הפאגאני והביוגרפי. בכמה מילים הדגמתי את הרבדים האלו: המוטיבים הנוצריים, השמות הפאגאניים והדמיון בין חלקים מהביוגרפיה של טולקין לשר הטבעות. אני מקווה גם שהראיתי לכם מדוע הם משמעותיים, כיוון שחשוב לא רק למצוא את הרבדים האלו אלא גם להבין מדוע הם שם ואיזו תכלית הם משרתים. הרובד הנוצרי בא כדי להכניס למיתוס את התחושה המציאותית, הרובד הפאגאני בא כדי לספק תשוקה וסקרנות של טולקין להיסטוריה מאחורי השמות העתיקים שפשרם נשכח מלב והרובד הביוגרפי מלמד אותנו דבר או שניים על מהותו של שר הטבעות.

 

עליכם לזכור שמדובר בהרצאת 'מבוא' בלבד, אפשר להרחיב עוד ועוד על שלושת הרבדים שציינתי וכמובן לדבר על רבדים נוספים, חשובים לא פחות, כמו רובד השפות למשל, או הרובד המיתולוגי-התפתחותי. אני מקווה שהקריאה הבאה שלכם בשר הטבעות תהיה יותר מעניינת ועשירה בזכות גילוי הרבדים האלו.

לאלו מכם שרוצים לדעת יותר מומלץ להכנס לאתר נומנור http://www.numenore.com/ ולקרוא את המאמרים המופיעים בו.

 

נאמארייה


[1] מתוך מכתב 142    

The Lord of the Rings is of course a fundamentally religious and Catholic work; unconsciously so at first, but consciously in the revision.

[2] מתוך חבורת הטבעת, צללי העבר, עמוד 65

[3] אגב, זה לא הלם קרב אלא מחלה אמיתית שנגרמה מבקטריה בשם Rickettsia quintana שחודרת לזרם הדם. המחלה נישאה על ידי כינים וכנראה שטולקין נדבק בה במהלך הקרב על הסום.

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות