דוֹן פֵאנוֹר אֶסְטָה לוֹקוֹ

סיפור פוסט טולקינאי


פרולוג
הוא צרח כשנשמתו הבוערת יצאה מגופו. הוא המשיך לצרוח גם כשהגיע, גם כאשר בניו הצטרפו אליו. בניו וכל אלו ההולכים אחריו.

=1=
האמת? לא היה כל כך גרוע כמו שמכרו לנו. אבל לא התפלאתי במיוחד, תמיד ידעתי שהם שקרנים.
אחרי שנרגעתי, הצלחתי להרגיע את הבנים. היה דווקא כיף להסתובב ולפגוש את כל החבר'ה, למרות שהטלרי תקעו בי מבטים מתחסדים, היה לא נעים בהתחלה, אבל מתרגלים לכל דבר, גם לרגשות האשמה.
נהיה די צפוף כאן, אבל הבוס והחבר'ה שלו התחילו להרחיב את הבית הגדול. לא מדברים איתי על הסיבה. אבל החדשים מדברים שלפי מה שקורה בחוץ יגיעו הרבה חבר'ה חדשים בקרוב. שוב פעם נועצים בי מבטים מאשימים… אפשר לחשוב שאני אשם שתקעו אותם בבית הגדול, ושאני לא תקוע כאן בעצמי.
כשהעניינים ירגעו אני צריך לקפוץ לבוס ולשאול אותו על אפשרות לחנינה.

=2=
כמה צפוף כאן! לפחות הטלרי יצאו מכאן. אבל הגיעו המון חדשים לבית הגדול. כמובן שכולם באו לדבר איתי והרוב צעקו עלי. אמרתי להם ללכת לבוס אם יש להם טענות, אני לא הכנסתי אותם לבית הגדול אלא הוא ושאר הבוסים. עבודות ההרחבה בעיצומם. הבוס והעובדים משפצים ומבלבלים את המוח על כל מיני שינויים רציניים בגלל דברים שהצ'יף הגדול תקע להם בלי אזהרה מוקדמת. מה אכפת לי, בעיה שלהם.

=3=
היום הבוס עשה ישיבה גדולה עם כל התושבים של הבית הגדול. הם רוצים שכל החבר'ה יכנסו לתוכנית שיקום ו'לימוד מחדש'. כמובן שאני והבנים לא הסכמנו, עם כל הכבוד לבוסים, אנחנו לא רוקדים לפי החליל שלהם. אבל הרבה מהחבר'ה כן הסכימו ועברו לחלק אחר של הבית הגדול. חבורה של מטומטמים… הם לא מבינים שנוכל לנצח את הבוסים אם לא נשחק לפי החוקים שלהם? לא אכפת לי להיות כאן מיליון שנה, אבל לא אני ולא הבנים שלי מתכוונים להכנס לתוכנית השיקום.

=4=
היום הבן האחרון נכנס לתוכנית השיקום, חבורה של בוגדים מטונפים! לקח להם זמן, אבל בסוף כולם רוקדים לפי התכתיבים של הבוס. הבוס אומר לשים ידיים על הראש, על הברכיים אחת שתיים שלוש והם מצייתים. עד כמה שאני זוכר מפנגולוד, דווקא הבוס היה אמור לעבוד בשבילנו. איך זה שאנחנו עובדים בשבילו? נהיה כאן די רגוע, אבל מדי פעם מגיעים חדשים שעוד לא נולדו כשאני נכנסתי לבית הגדול. הם מקשיבים לי, אבל מתישהו תמיד ממשיכים הלאה לתוכניות השיקום ולחנינה המובטחת.

=5=
איזה קטע, היום הגיע אחד מהמשפוחה, אמר לי שנשארה רק אחת מהמשפחה המורחבת בחוץ וכל השאר כבר מזמן ברחו הביתה או עברו דרך הבית הגדול. כנראה שפספסתי את רובם בגלל הצפיפות. האידיוט קשקש משהו על נצחון גדול על טווילדו ועל איזו טבעת. אני לא מאמין איזה אידיוטים נותרו בחוץ, טווילדו? עוד בבית הייתי אוכל אותו בלי מלח. הדור הצעיר לא שווה יריקה, תקשיבו לי טוב. המטומטם קיבל חנינה בלי אפילו לעבור דרך תוכנית השיקום. רק אני תקוע פה….

=6=
פה ושם מגיעים חדשים, אבל הבית הגדול ריק לגמרי. אמרו לי שרוב החבר'ה כבר מזמן חזרו הביתה ועזבו את חוץ לארץ. הלכתי לבוס ובכיתי לו קצת על השיעמום אז הוא נתן לי אישור מעבר לאגף השני של הבית הגדול, שם בני האדם מחכים לרכבת שתיקח אותם אל הצ'יף הגדול. מה הם עושים שם? אפילו הבוס לא יודע. הלכתי לשם, החלק הזה היה הרבה יותר גדול מהחלק שלנו, והיו שם מלא בני אדם שלרובם היו סיפורים די משעממים לספר. טוב, איזה חוויות אתה יכול לצבור מאיזה 8 שנה עלובות של חיים במקרה הטוב?
בעצם עכשיו אמרו לי שיש ספירה חדשה, אז זה בעצם 80 שנה ולא שמונה.

=7=
ריק לגמרי! החדש האחרון שהגיע לבית הגדול אמר לי שהוא האחרון ושכל החבר'ה עזבו את חוץ לארץ וחזרו הביתה. הוא מת בטביעה, איזה גאון…. להכנס לבית הגדול שניה לפני שאתה מגיע הביתה…. טוב, הוא טלרי, אז חכם גדול הוא לא היה מההתחלה. הוא סיפר לי שטווילדו חזר ואז ניצחו אותו סופית במאמצים רבים. איזה מטומטמים. קראו לו 'סאורון', אני תמיד קראתי לו טווילדו והתייחסתי אליו כמו אל חתיכת חרא. אף פעם לא היה שווה הרבה, הנקניקיה.
אני חייב למצוא דרך להעביר את הזמן, אין כאן אף אחד לדבר איתו.

=8=
הלכתי היום לדבר עם הבוס, אמרתי לו שנורא משעמם לי כי כבר הרבה זמן אין אף אחד בבית הגדול חוץ ממני. ניסיתי לבקש חנינה אבל הבוס עשה כזה פרצוף שממש נבהלתי. הוא אמר שאין סיכוי שתהיה לי חנינה, גם אם אני אכנס לשיקום. חתיכת מכוער שכמוהו.
בכיתי לו על זה שאין לי מה לעשות, אז הוא הבטיח למצוא לי פתרון לפי שאשתגע לגמרי.

=9=
הבוס היום חשף את הפתרון ה"מבריק" שלו. כל כך גאוני שזה לא יאומן, תמיד ידעתי שהוא אידיוט, אבל לא תיארתי לעצמי שהוא עד כדי כך אידיוט.
קיבלתי כדור צמר ושני מסרגות.

=10=
מישהו רוצה סוודר? אני הפכתי להיות רב אמן בסריגה. סרגתי לעצמי וילונות, כורסאות וכמובן תלבושות לכל העונות ולכל המצבים. סרגתי אפילו סוודר לבוס. כשאני באיזור הוא לובש אותו, אבל אני בטוח שהוא חושב שזה לא יאה לבוס במעמד שלו להסתובב עם סוודר ורוד עם פונפונים סגולים.
הפונפונים זו המצאה חדשה של בני האדם, את כל רעיונות העיצוב אני שואב מהם. יש מאות אלפים מהם בכל פעם שאני הולך למקום שממנו הם יוצאים אל הצ'יף הגדול. אחת מהם סיפרה לי על הפונפונים, רעיון מבריק לפי דעתי. לבני האדם האלו יש רעיונות לא רעים בכלל, הטכנולוגיה שלהם מתפתחת בקצב אש, הרבה יותר מהיר מהחבר'ה שלנו.
צריך לחזור אליהם מתישהו כדי לשאול אותם על גדילים משונצים, לא הצלחתי להשתלט על זה.

=11=
בני האדם סיפרו לי על מכשיר שנקרא טלוויזיה, איזה קטע. היה עוזר אם היה לי כאן כזה מכשיר, די נמאס לי מהמסרגות, כבר ריצפתי את כל הבית הגדול בשטיחים.
רגע, יש לי רעיון…. אני אצטרך לחשוב על זה….
כבר מזמן לא ראיתי את הבוס.

=12=
איזה מזל שכדור הצמר שנתנו לי לא נגמר לעולם… הקטע הכי קל היה לסרוג את המסך, עשיתי אותו די גדול, שיתאים לכסות את כל הקיר באולם הכי ענק בבית הגדול. אבל אחר כך היה צריך לבנות את המקרן. נסו לעשות את זה עם כדור צמר אחד ושני מסרגות…בההה…. אבל הצלחתי בסופו של דבר. לא שאני אודה בפני מישהו שהצלחתי לעשות את זה רק אחרי שכמה בני אדם מזרחיים מכוערים עם עיניים עקומות אמרו לי איך עושים את זה.
סליחה, בני האדם אמרו לי שהיום אסור לומר מזרחיים או עיניים עקומות, אז אני אשתמש במינוח "מאותגרים זוויתית בעיניים". כך או כך, אני חושב שהצלחתי.

=13=
זה פועל! בהתחלה היו לי כמה בעיות בהעברה של הערוצים עד שסרגתי לעצמי מכשיר שנקרא שלט. עכשיו אני מעביר ערוצים. רוב הערוצים שלהם די משעממים, אני חייב להודות, גם היתה לי בעיה עם השפה עד שקפצתי לחלק של בני האדם והם נתנו לי רעיון שנקרא תרגום. אז שיניתי את התכנות של המסרגות ועכשיו הן סורגות באופן אוטומטי ומהיר שטיח שבו יש את התרגום, השטיח רץ בתחתית המסך וככה אני מצליח להבין מה הולך שם.
כמה בני אדם אמרו לי שצריך להזהר מהערוץ הדרום אמריקאי. שאני? שפאנור האדיר יזהר ממשהו? מעניין כבר מה יש שם…

=14=
חואניטה! פּוֹרקֶה? פּוֹרקֶה?
בחיים לא בכיתי ככה, אפילו התחלתי ללמוד ספרדית.
הו חואניטה!

=15=
היום היה לי מבקר בפעם הראשונה מזה מיליון שנה או משהו כזה. לא שהתייחסתי אליו כל כך, אבל הוא די נדהם מההמצאה החדשה. בהפסקת הפרסומות הראשונה שאלתי אותו מי הוא ומה הוא עושה כאן. קצת טמבל, כמו כל החדשים, סיפר לי שנפל מעץ, איזה אידיוט. למות כשאתה בבית? רק טלרי מטומטם יכול לעשות את זה. הוא התפעל מאד מההמצאה ושאל אם הוא יכול להשאר בסביבה רק כדי לדעת מה קרה לדון חואן ולפצ'ינה. לא היתה לי בעיה עם זה.

=16=
המבקר אמר שהוא עוזב היום והוא חייב לספר לחברים בחוץ על מה שהולך כאן. הוא שאל אם אפשר לשכפל את המכשיר הזה כדי שגם החבר'ה בבית יוכלו להנות ממנו. ניסיתי להסביר לטלרי הסתום שרק בבית הגדול המכשיר הזה יכול לעבוד, אבל הוא הפסיק להבין שהתחלתי לדבר על מוליכיות ותדרים…

=17=
מתחילים להגיע מלא מבקרים חדשים. לא רק טלרי סתומים אלא גם החבר'ה שלי והיום אפילו הגיע מישהו מהואניאר הסנובים, אף פעם לא סבלתי אותם. מסתבר שהטלרי האידיוט סיפר להם מה הולך פה והם הרגו את עצמם כדי להכנס לבית הגדול. לא אכפת לי, יש כאן מקום להרבה אנשים. רק שלא יסתירו לי את מה שהולך בין חואניטה לדון חואן.

=18=
הבוס הגיע היום, הוא התחיל לצעוק על כולם שאי אפשר ככה, שלא כל בני הלילית יכולים להיות בבית הגדול. הוא התחיל לקלל ולהציע חנינות מיידיות אבל אף אחד לא התייחס אליו עד שהאידיוט ניסה לכבות את המכשיר. אפילו הואניאר הסנובים הכניסו לו מכות, הוא די חטף הלם והתחיל לצעוק עלי. אבל נרגע אחרי שהצעתי לו להסתכל בעצמו.
עכשיו הוא לא זז, הוא התחיל לצפות ובדיוק מגיע הקטע המרגש בו חואניטה מגלה שדון חואן בוגד בה. הכל בגלל מריקה הכלבה הזו….
אני צריך להתחיל לסרוג טישו…..

אפילוג
סוף סוף הוא חצה את המחסום החיצון שהפריד בינו לבין ארדה. הוא ירד אל ואלינור בסערת אש, כוחו אדיר מתמיד.
הוא הגיע לפסגת טאניקווטיל ומצא אותה נטושה. הוא נכנס להיכלי אאולה ומצא אותם ריקים. שאגותיו הדהדו בכל רחבי ואלינור, אך איש לא הגיב. מעוזי הפלורי היו נטושים, טונה היתה ריקה, אלקוולונדה עמדה בשיממונה.
לבסוף ירד להיכלי מאנדוס ושם הוא מצא אותם: מאנווה ו-וארדה, ואלאר ומאיאר ובני לילית יושבים באולם אדיר מול אריג ענק לבן שעליו מוקרנות תמונות. הוא שאג בקול רם אך הם לא שמעו, לפני ששלף את גרונד, גמר אומר להציץ במה שמוקרן על המסך הלבן.
"הו חואניטה!" לבו נשבר ודמעות הציפו את עיניו, כתר הברזל שעל ראשו נשמט ונתגלגל…. הוא צעד אל בין הקהל והתיישב ליד מאנווה, אחיו משכבר הימים.
"יש לך פופ-קורן?" הוא שאל בלחישה, הוא לא הזיז את עיניו מהמסך.
"עובדים על זה" אמר לו מאנווה וטפח על ידו בחיבה.

אפילוג סופי בהחלט
תומאס בומבדילאס, המפיק הבכיר והתסריטאי של הטלנובלה הההיסטרית "דון חואן וחואניטה" ישב על כסאו ונשמתו יצאה מגופו.
תוך מספר שניות הוא הגיע להיכלים שמחוץ לזמן. הוא שוטט זמן מה בתוך ההיכלים הריקים. עד שמצא את אולם הכס של הצ'יף הגדול, שבאופן מפתיע היה ריק לחלוטין חוץ מהצ'יף ששיחק עם עצמו סוליטר.
"מה קורה צ'יף? איפה כולם?" שאל טום.
"כל האיינור הלכו לראות את 'דון חואן וחואניטה' והשאירו אותי כאן. אני שמח שחזרת אלי, טום, רציתי לחגוג עם מישהו את יום הדין" אמר לו הצ'יף ושלף בקבוק מעופש ביותר. טום רק יכל לדמיין לעצמו מאיזה שנה הבקבוק הזה.
"זהו, יום הדין הגיע ואף אחד לא שם לב?" שאל טום, הוא ידע שלכך חותר הצ'יף כאשר שלח אותו עם תסריט לטלנובלה 'דון חואן וחואניטה' שרצה 24 שעות, שבע ימים בשבוע ב 5,000 תחנות טלוויזיה ברחבי העולם, אבל האמת שהוא ציפה ליותר פירוטכניקה.
"כולם שמחים, כולם מאושרים" אמר לו הצ'יף, "מורגות הובס סופית, איפה שמתי את הכוסות?"
"רגע אחד צ'יף" אמר טום, שנזכר במשהו, "אז מה הוא גורלם של בני האדם? מה הם עושים אחרי מותם?"
הצ'יף הסתכל עליו וחייך את אחד החיוכים המסתוריים שלו: "טום נערי, ומי אתה חושב שכותב את התסריט ל'דון חואן וחואניטה'?"

=סוף=

מילון מונחים: בוס – מאנדוס בוסים – ואלאר בית – ואלינור בית הגדול, ה – היכלי מאנדוס חבר'ה – נולדור חוץ לארץ – הארץ התיכונה חנינה – יציאה מהיכלי מאנדוס והתגלגלות מחדש טווילדו – סאורון סנובים – ואניאר סתומים – טלרי צ'יף גדול – ארו אילובאטאר רכבת/רציף – החלק בהיכלי מאנדוס שבו בני האדם ממתינים לפני שהם עוזבים את העולם.

על מנת להבין את האפילוגים יש לקרוא את נבואת מאנדוס השניה

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות