הרפתקאות טום בומבדיל – פואמה 7 – הטרול

הפואמה השביעית היא פואמה שמספרת על טרול חביב שכרסם לו בשר כאשר טום (לא ברור איזה טום) מגיע, טוען שמדובר בעצם של טים, הדוד שלו, הטרול והוא מתווכחים עד שלטרול נמאס והוא מנסה לאכול את טום.אך טום המהיר מתחמק ובועט לטרול בתחת. בשר הטרול קשה כמו אבן וטום חוזר הביתה דואב וכואב.   השיר עצמו משעשע מאד ויש בו קסם שניתן לפתור רק אם נסתכל על מקורו של השיר.   השיר פורסם במקור ב'שירים לפילולוגים' שעליו אפרט עכשיו, אנא הביטו במקור וקראו אותו בקפידה. הקובץ המצורף יעזור לכם לשיר את השיר לפי הקצב:    

THE ROOT OF THE BOOT

A troll sat alone on his seat of stone,

And munched and mumbled a bare old bone;

And long and long he had sat there lone

And seen no man nor mortal —

Ortal! Portal!

And long and long he had sat there lone

And seen no man nor mortal.

Up came Tom with his big boots on ;

'Hallo!' says he, 'pray what is yon ?

It looks like the leg of me nuncle John

As should be lying in the churchyard.

Searchyard, Birchyard !

'Young man', says the troll, 'that bone I stole ;

But what be bones, when mayhap the soul

In heaven on high hath an aureole

As big and as bright as a bonfire?

On fire, yon fire.'

Says Tom: 'Oddsteeth! ’tis my belief,

If bonfire there be, ’tis underneath;

For old man John was as proper a thief

As ever wore black on a Sunday —

Grundy, Monday!

But still I don't see what that is to thee,

With me kith and me kin a-makin' free:

So get to hell and ax leave o' he,

Afore thou gnaws me nuncle!

Uncle, Buncle!'

In the proper place upon the base

Tom boots him right – but, alas! that race

Hath a stonier seat than its stony face;

So he rued that root on the rumpo,

Lumpo, Bumpo!

Now Tom goes lame since home he came,

And his bootless foot is grievous game;

But troll's old seat is much the same,

And the bone he boned from its owner!

Donor, Boner !

השיר המצורף Fox Went Out הוא מנגינה של שיר העם האנגלי Fox Went Out (Den-O) וטולקין שר את 'טרול האבן' לפי מנגינת השיר הזה.   כפי שאמרתי, השיר פורסם במקור ב'שירים לפילולוגים' שזהו ספרון שהודפס באופן פרטי על ידי סטודנטים במחלקה ללימוד אנגלית ביונברסיטי קולג' בלונדון בשנת 1936. אלו שכתבו את רוב הפואמות היו טולקין ואי.וי גורדון (חוקר שיחד עם טולקין תרגם את 'סר גאווין והאביר הירוק') בשנות העשרים (לאחר הגעתו של טולקין ב-1922) לשעשועם ולימודם של סטודנטים שלמדו אנגלית. השירים היו לפי מנגינות של שירים פופולרים. מדובר היה באחד השירים היותר חביבים על טולקין ועל בנו כריסטופר (כפי שהוא מעיד באחת ההערות שלו שנמצאות כרך 6 של ההיסטוריה) אבל מה שמעניין יותר זה הסביבה שבה נתחברו השירים האלו. בשירים לפילולוגים יש כ-30 שירים שמחציתם נכתבו על ידי טולקין ומחציתם על ידי אי.וי. גורדון (גם באנגלית עתיקה). שניהם היו חברים ומייסדי ה Viking club. מועדון סטודנטים שנהג להתכנס, לשתות בירה, לחבר שירים עם הלצות בלשניות שונות ומשונות ובכלל להשתטות ולעשות חיים. ההצטרפות הזו למועדונים היתה כמעט אובססיה אצל טולקין. כולם מכירים את האינקלינגס, אותו מועדון סופרים קטן ואקסלוסיבי ויוצרים שטולקין, לואיס וצ'ארלס וויליאמס היו חברים בו. רבים מחברי קהילה זו עלו לרגל ל'The Eagle & The Child' – אחד ממקומות המפגש הקבועים שלהם. אבל בבחינה נוספת של הביוגרפיה של טולקין מגלים שטולקין היה חבר בהמון (יותר מ-15) חברותות, ארגונים, Societies ומועדונים מכל סוג ומין – כל עוד זה קשור ליצירה ולספרות. דרכו היצירתית של טולקין החלה כאשר הוא ייסד את מועדון ה T.C.B.S – מועדון של ארבעה חברים טובים שיצרו וכתבו ביחד. שם חלק גדול מגרעיני הרעיונות שאנו רואים כיום התפתח. במאמר הקודם ציינתי ששנת 1915 היתה שנה מופלאה עבור היצירתיות של טולקין גם בשל עובדת קיום המפגשים של ה T.C.B.S בצד התפתחות אינטלקטואלית אישית של טולקין. קל להוכיח, באמצעות בחינה מדוקדקת של הכרונולוגיה כיצד החברות (או אי החברות) במועדונים כאלו דירבנה את היצירתיות של טולקין והפיחה אש ביכולת ההתמדה שלו ביצירת סיפורים. כאשר הוא יצר את הגרעין הראשוני של ההוביט הוא היה חבר בכמה מועדונים שעסקו בסאגות נורדיות: ה-Viking club וה kolbiter ואין זה פלא שבאותה תקופה ההוביט נכתב במהירות עם השפעות נורדיות מובהקות. על השפעתו של מועדון האינקלינגס אין צורך לפרט. השקיעה ביצירתיות של טולקין או יותר נכון השקיעה בנכונותו להושיב את עצמו, להיות ממושמע ולכתוב בצורה קוהרנטית בלי לחזור לאלף ואחת הטיוטות שהוא השאיר, החלה ברגע שהאינקלינגס התפרקו והוא נותר חסר מועדון חברתי שממנו הוא יוכל לשאוב כוח יצירתי ומשמעתי. נפלא מבינתי העיקרון הפילולוגי שעומד מאחורי השיר הזה. וגם אם אחקור מספיק ואביא לכם אותו לא סביר להניח שהוא ישפוך אור מעניין יותר על הפואמה. הפואמה עצמה מאד משעשעת ומצחיקה גם בלי שנבין את העקרון הפילולוגי מאחוריה. טולקין, כמו ברוב הפואמות שיש בספר, ערך מספר שינויים על מנת להתאים את השיר לארץ התיכונה (כמו למשל להמיר את ה Churchyard ב-Graveyard ולא להשתמש במילה rumpo – תחת אלא ב Seat) אבל בסופו של דבר הפואמה עצמה לא שונתה בהרבה והיא עדיין מצחיקה מאד.

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות