הרפתקאות טום בומבדיל – פואמה 6 – איש הסהר ירד מוקדם במורד

אפשר לומר שהפואמה השישית במספר 'איש הסהר ירד מוקדם במורד' הוא הגרסה האלטרנטיבית והעצובה יותר של הפואמה הקודמת 'איש הסהר נשאר נורא מאוחר'. הפואמה הזו מספרת על איש ירח עצוב ועשיר כקורח אשר נמאס לו לחיות בירח והוא נמלט להרפתקאה מטורפת. הוא משתוקק לצבעים ולחיים של העולם. אך הוא מגיע באמצע הלילה, כאשר העיירה עדיין ישנה. הוא מוסר את כל הונו על מנת לקבל דייסה מגעילה וקרה בת יומיים מטבח חמוץ פנים.

 

כמו הפואמה הקודמת, גם הפואמה הזו מגיעה משיר ילדים ידוע משירי 'אמא אווזה'. המקור לשיר אינו ידוע (כמו רוב השירים של אמא אווזה שיש חילוקי דעות בנוגע למקורה). להלן השיר:

 

"The man in the moon came down too soon,

and asked his way to Norwich,

He went by the south and burnt his mouth

By supping on cold plum porridge."

 

כמו בפואמה הקודמת, טולקין תהה על המשמעות המקורית של השיר הלא מאד הגיוני הזה. וכמו במקרים רבים-רבים אחרים הוא יצק בשיר הזה תוכן ומשמעות באמצעות שיר משלו שמובא ב Book of Lost Tales I ופורסם במקור באסופת שירים של לידס בשנת 1923. השיר דומה לשיר שמובא בטום בומבדיל אך שונה ממנו בכמה נקודות קריטיות במיוחד:

 

The Man in the Moon had silver shoon

And his beard was of silver thread

He was girt with pale gold and inaureoled

With gold about his head.

Clad in silken robe in his great white globe

He opened an ivory door

With a chrystal key, and in secrecy

He stole o'er a shadowy floor

Down a filigree stair of spidery hair

He slipped in gleaming haste,

And laughing with glee to be merry and free

He swiftly earthward raced

He was tired of his pearls and diamond twirls

Of his pallid minaret

Dizzy and white at ist lunar height

In a world of silver set

And adventured this peril for ruby and beryl

And emerald and sapphire

And all lustrous gems for new diadems,

Or to blazon his ale attire.

He was lonely too wit nothing to do

But to stare at the golden world,

Or strain for the hum that would distantly come

As it gaily past him whirled

And at plenilune in his argent moon

He had wearily longed a fire-

Not the limpid lights of wan selenties,

But a red terristrial pyre

With impurpurate glows of grimson and rose

And leaping orange tongue

For great seas of blues and the passionate hues

When a dancing dawn is young

For the meadowy ways like chrysoprase

By winding Yare and Nen.

How he longed for the mirth of populous Earth

And the sanguine blood of men

And covetedsong and laughter long

And viands hot and wine,

Eating pearly cakes of light snowflakes

And drinking thin moonshine

He twinkled his fee as the thought of the meat,

Of the punch and the peppery brew

Till the tripped unaware on his slanting stair

And fell like meteors do

As the wickering sparks in splashing arcs

Of stars blown down like rain

From his laddery path took a foaming bath

In the Ocean of Almain

And began to think, lest he melt and stink,

What in the moon to do,

When a Yarmouth boat found him far afloat

To the amazement of the crew

Caught in their net all shimmering wet

In a phosphorescent sheen

Of bluey whites and opal lights

And delicate liquid green

With the morning fish – it was his regal wish –

They packed him to Norwich town

To get warm on gin in a Norfolk inn

And dry his watery gown.

Though Saint Peter´s knell waked many a bell

In the city´s ringing towers

To shout the news of his lunatic cruise

In the early morning hours,

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות