סוחרי הארץ התיכונה

מאנגלית: יואל ואינגר (Elindor) "סוחרי הארץ התיכונה" הוא תרגום של המאמר "The Merchants of Middle-Earth" המופיע ב:  מייקל מארטינז הוא טולקינאי מוכר מאד בקהילה העולמית. מארטינז הוא המחבר של הספר האלקטרוני 'פארמה אנדוריון: מאמרים על טולקין' וכמו כן עוסק בפרסום מאמרים על טולקין. כל השמות והמונחים הם בנוסח התרגום הישן. מדי פעם עולה השאלה האם מושג הכסף היה קיים בארץ התיכונה. קשה למצוא עדויות לקיומו של כסף בשר הטבעות, אך ישנן כמה התייחסויות אליו. כאשר גאנדאלף מגיע להוביטון עם עגלה עמוסה לעייפה בזיקוקין די-נור, למסיבת יום-ההולדת המשותפת האחרונה של בילבו ופרודו, ילדי ההוביטים עוקבים אחריו עד לסמטת באג בתקווה לקבל מעט זיקוקין. אך במקום זאת בילבו מחלק להם מספר מעות ומשלח אותם לדרכם. כמו כן, בשיחה עם ידידים בפונדק המקומי, הכפרי הזקן מציין כי בילבו חופשי עם כספו. ב"החוט המשולש", טולקין אומר שפרודו רוכש בית בקירקהולו בין ברנדיהול וניובורי בבוקלנד. לאחר מכן, פרודו מוכר את סמטת באג למשפחת סאקוויל-באגינס, קרוביו הטרחנים אשר קיוו לרשת את ביתו וכספו של בילבו לפני שהלה אימץ את פרודו. כסף מוזכר שוב כאשר כל הסוסים נגנבים מאורוותו של בארלימאן החמאוני בברי. בארלימן משלם למרי 18 דינרי כסף (במקור penny – פני) כפיצוי על סוסי הפוני שלו, ורוכש פוני עבור 12 דינרי כסף נוספים מביל בן-שרך, פי שלוש משוויו. בהמשך הספר, ההוביטים וחבריהם מקבלים ציוד ותחבורה מאנשים שעוזרים להם, כך שכסף נעלם מעיני הקורא בשאר הסיפור. פני הוא מטבע אנגלו-סקסוני מהמאה השמינית לספירה, שמבוסס על הדינר הפרנקי שהקדימו במעט. אופה, מלכה של מרקיה, הגדיל את תפוקת הפני לאחר שכבש את ממלכת קנט, שהתחילה לטבוע פני בסביבות 765 לספירה. כך שהפני של פעם אינו דומה לפני של ימינו. הפני היה עשוי מכסף והיה המטבע העיקרי של הממלכות </http://www.oakleyeyewear2015.comspan>האנגלו-סקסוניות מהמאה השמינית לספירה ואילך, כשם שהסולידוס היה המטבע העיקרי של האימפריה הרומית מאות שנים קודם לכן. הפני החליף מטבע קדום יותר, ה"סקיאט", שהיה בשימוש במסחר בין האנגלו-סקסונים לסקנדינווים. מעט לפני ההוצאה לאור של שר הטבעות, טולקין נאלץ לצמצם את החומר הרב שהכין עבור הנספחים. בין הנספחים שהושמטו, אשר פורסמו רק ב"עמיה של הארץ התיכונה", היה חלק קטן אך מרתק, המתאר את שמות המטבעות שהיו בשימוש בגונדור. ה"טארני" (tharni), נאמר שם, היה מטבע כסף, שערכו רבע מה"קאסטאר" (castar). הטארני הוא המקבילה לפני של אריאדור. המקבילות של הטארני והקאסטאר אצל בני הלילית היו "קאנאט" (canath, קאנט – 'ארבע') ו"מיריאן" (mirian, מיר – 'תכשיט או חפץ יקר ערך'). האתימולוגיות מספקות את השורש – מבאח (mbakh), שפירושו 'להחליף', משורש זה נגזרו המלים בקניה (שלב מוקדם של קווניה) ל'מסחר', 'סוחר' ו-'לסחור'. בנולדורין (סינדרין) היו גם מלים ל'רוכל ' ול'סחורה'. הכרת השפות העתיקות של הארץ התיכונה את מושג המסחר, מרמזת כי טולקין הקדיש מחשבה באשר לפעילות הכלכלית של בני הלילית והגמדים בתקופות המוקדמות, למרות שלא סיפק עליה פרטים. לדוגמא, אין אנו יודעים האם כסף היה בשימוש בבלריאנד, למרות שדווח כי קירדאן סחר או נתן פנינים לתינגול, שבתורו העבירם לגמדי ארד לוין (הברודבימס והפיירבירדס של נוגרוד ובלגוסט). הגמדים סללו דרכים בכל הארץ התיכונה בימים קדומים. גמדי ארד לוין סללו דרך או שתיים לדוריאת, והדרך הגיעה עד לנרגותרונד (אשר הם עזרו לבנות). מסחר גמדי עבר דרך תארגליון, ונאמר כי קאראנתיר התעשר בשל כך. ניתן להניח כי הוא גבה מס או אגרה בתמורה לשמירת הדרכים. יתכן גם כי סיפק לגמדים מזון, משום שב"עמיה של הארץ התיכונה" נאמר כי הגמדים לא גידלו את מזונם. אנו יודעים על שתי ערים בבלריאנד שהגמדים עזרו לבנותן (נרגותרונד ומנגרות). לנולדור היו את הבנאים שלהם וכפי הנראה הם בנו את מגדלי האבן שלהם ללא עזרת הגמדים. אך נראה כי הגמדים והנולדור החליפו בינהם מידע וסחורות מחושלות. כך שהאפשרות למסחר היא גדולה, לפחות במזרח בלריאנד. מעבר לבלריאנד הייתה לגמדים מערכת דרכים שהובילה לפחות מארד לוין לגבעות הברזל ואולי אף מעבר להן. כפי הנראה, הגמדים סחרו גם עם האבארי, הנאנדור והאדאין, אך אין אנו יודעים אם כסף היה בשימוש או האם המסחר התבסס על סחר חליפין והגשת שירות. בעידן השני בני הלילית התפשטו מלינדון (השארית האחרונה של בלריאנד) מזרחה ודרומה לארגיון ולאדלונד. אדלונד היה אך מובלעת, ישוב קטן של סינדאר ונאנדור שאבו להשאר מנותקים מממלכת גיל-גאלאד בצפון, שהייתה בשליטת הנולדור. ארגיון נחשבה לממלכה של הנולדור אך אוכלוסייתה כללה גם סינדאר ו/או נאנדור. ארגיון סחרה גם עם קהאזאד דום, מסחר זה היה כה פרודוקטיבי עד שהגמדים טרחו לחפור מרחק רב דרך הרי הערפל על מנת לספק לבני הלילית שער לממלכתם התת-קרקעית. לפני כן, גמדים נאלצו לעבור את ההרים, דרך מעבר אדום-קרן או על ידי הליכה צפונה, דרך המעבר הגבוה, היכן שהדרך העתיקה נכנסה לארגיון, בעוברה לא רחוק מהעמק בו אלרונד עתיד היה להקים את אימלדריס. למרות שבעידן הראשון התקיים מסחר זעום, אם בכלל, עם הארצות המזרחיות, בעידן השני נוצר מצב שונה באריאדור וארצות השממה. שתי הגירות אשר התרחשו בתחילת העידן השני הגדילו את הקשר בין ממלכות בלריאנד לקהאזאד דום. ההגירה הראשונה היתה יציאת המוני גמדים מארד לוין במאה הראשונה. בלגוסט ונוגרוד, הערים העתיקות של הגמדים, נחרבו במלחמת החרון. כמו כן, מלחמת דוריאת בנוגרוד הדאיגה מאוד את גמדי בלגוסט. עקב כך רבים מהם היגרו לקהאזאד דום, שם הם הגדילו את האוכלוסיה והפיצו את הידע שקנו מהנולדור והסינדאר בין אנשי דורין. ההגירה השנייה הייתה של בני הלילית, כאשר רבים מהנולדור ומהסינדאר עברו מזרחה. חלק מהסינדאר עברו את ההרים והקימו ממלכות בין הסילבאן, בעמקי אנדואין (לפחות שתי ממלכות, אולי אף יותר). בני הלילית שהקימו את ארגיון יצרו מרכז מסחרי שגרם גם לנומנוריאנים להקים סוג של נמל או קולוניה בתארבאד שעל נהר הגוואתלו. אף שאין אנו יכולים לדעת בבטחה את היקף ההשפעה של ממלכת ארגיון, היא יכלה לסחור עם אנשי אריאדור, בני הלילית אשר בלינדון ובעמקי אנדואין, גמדי ארד לוין והרי הערפל ועם הנומנוריאנים. כל זה הסתיים עם מלחמת בני הלילית בסאורון. אריאדור וארץ השממה נחרבו ורוב אנשיהם נהרגו או ברחו. אומת בני הלילית הגדולה לא הושמדה אך למעשה נדחפה עד הים, מלבד מספר מובלעות ששרדו בעמקים מוסתרים ובעומק היערות. בעקבות המלחמה נוצר ריק כלכלי ופוליטי אשר מולא, בסופו של דבר, על ידי </http://www.airjordansneakerretro.comspan>הנומנוריאנים. תרבותם של בני הלילית כה נדחקה, שעד סוף העידן השפה האדונאית, שפת האם של הנומנוריאנים, פינתה דרך ללשון המערב, אשר החליפה את הסינדרין כלשון הנפוצה בין עמי צפון-מערב הארץ התיכונה. הנומנוריאנים הקימו מושבות רבות ברחבי הארץ התיכונה ונראה שהתיישבו בכמויות גדולות באריאדור ולאורך שפת אנדואין הדרומית. שתי הערים הגדולות של האזור הצפוני היו לונד דייר בפי הנהר גוואתלו, ופלארגיר בפי הנהר אנדואין. אך שוב אין טולקין מספר מאומה על המסחר שהנומנוריאנים בוודאי קיימו באזורים אלו. לונד דייר הוקמה כנמל עונתי על ידי אלדאריון במאה השמינית והתשיעית. תפקיד העיר היה לכרות עצים לבניית ספינות, ונראה כי אלדאריון לא פיצה את ילידי המקום (קרובים רחוקים של הנומנוריאנים) כלל ועיקר. שמה של פלארגיר מרמז כי העיר הייתה נמל מלכותי ומצודה. יתכן כי שימשה כבסיס מבצעי עבור הנומנוריאנים במלחמותיהם המאוחרות נגד סאורון, אך הם לא שיגרו משם מתקפה גדולה נגד מורדור. במקום זאת, נראה שהעיר שימשה להגנתם של המתיישבים שחיו של גדות האנדואין, והספינות הפלארגיריות סרקו את החופים המיושבים. האימפריה העצומה של נומנור פיתחה מסחר שהועיל במיוחד למולדת, כשם שהאימפריה הקולוניאליסטית של אנגליה הועילה מאוד למולדת במאה השבעעשרה והשמונהעשרה. העושר זרם בעיקר לנומנור ולא בין נומנור לבין הקולוניות שלה. הקולוניות סיפקו לנומנוריאנים חומרי גלם, עבדים ומסים, מלבד במקומות בהם הרפתקנים נומנוריאנים מזדמנים הקימו ממלכות קטנות. כך שהמסחר בצפוןמערב הארץ התיכונה לא היה קיים, למעשה, ממלחמת בני הלילית בסאורון ועד להקמת גונדור וארנור. הגעתם של אלנדיל ושאר הנאמנים הגולים הוקדמה על ידי בנייה הדרגתית של קולוניות של הנאמנים במאות הקודמות. קולוניות שהסתמכו יותר על עזרתם של גמדים ובני לילית ולא על עזרתה של נומנור. המסחר בארץ התיכונה היה אמור להתאושש מעט, במיוחד לאחר לקיחתו בשבי של סאורון בידי ארפאראזון, שהחלישה את השפעת השר האפל בארץ התיכונה במידה שאיפשרה לגילגאלאד להרחיב את השפעתו שלו מזרחה עד עמקי אנדואין. כך שאלנדיל מצא בבואו אוכלוסיה פרודוקטיבית באריאדור ובעמקים הדרומיים של אנדואין. אנשים אלו</http://www.airmaxrunningsneaker.comspan>, נומנוריאנים, אדאין ואנשים ממוצא מעורב, החלו לבנות ערים גדולות (אנומינאס ופורנוסט אראין בצפון, מינאס אנור, מינאס איתיל ואוסגיליאת בדרום), מבצרים מרשימים (אנגרנוסט ואגלארונד בקאלנארד'ון) וממלכות עשירות ורבות עוצמה. בשנים המוקדמות, הקשר בין ארנור לגונדור נשמר באמצעות ספינות (בהתעלם מההודעות שהועברו באמצעות הפאלאנטירי). ספינות יצאו מפלארגיר או מאוסגיליאת והפליגו צפונה לנהר הגוואתלו, שם עברו במעלה הזרם http://www.ray-baneyewear2015.comלתארבאד (נראה שלונד דייר נהרסה או ננטשה מכבר). לשתי הממלכות היו שטחים חקלאיים נרחבים שסיפקו מזון לתושביהן, אך גם אם ארנור סיפקה מזון לגמדי הרי הערפל, גם גונדור יכלה להרוויח משליחת מזון צפונה. כמובן שמסחר יכלול גם מותרות כגון פרוות, תכשיטים, מתכות יקרות, יינות, בגדים מיוחדים, צבעים ובשמים (כפירוט חלקי בלבד). כלכלה מבוססת כסף התקיימה, כנראה, עוד לפני הקמת ממלכות הדונדאין הגולים, אך ללא ספק הכלכלה הורחבה כתוצאה מהקמתן. העושר הרב שהגולים צברו ב110 השנים הראשונות להגעתם, מסייע להבין כיצד אלנדיל ובניו יכלו לגייס צבא כה עצום. צבא צריך לכלכל ולצייד, לחיילים צריך לשלם משכורת, ורק מעצמה כלכלית יכלה להחזיק את הכוחות העצומים שאלנדיל ובעלי בריתו גייסו ל10-12 שנות מלחמה (בניית הצבא התחילה כשנתיים לאחר מתקפתו של סאורון על גונדור). בשלהי העידן השני, ארנור וגונדור נותקו, כנראה, משאר הנומנוריאנים בארץ התיכונה. הארצות המזרחיות נשלטו בידי אנשי המלך, שהפכו לנומנוריאנים שחורים, תומכי סאורון ואויבים מסורתיים של הנאמנים. לכן גונדור הייתה שותפה צעירה יותר ביחסי המסחר בין הדונאדין הנאמנים לבעלי בריתם. אך לאחר תבוסתו של סאורון ומותו של איסילדור בעמקי האנדואין, גונדור התרחקה מספרת ההשפעה של ארנור. ובעוד ארנור מאבדת מאוכלוסייתה, עושרה וכוחה, גונדור הרחיבה את גבולותיה בצפון, במזרח ובדרום, והייתה מסוגלת ליצור קשר עם עמים שלא היו תחת השפעתו של גיל-גאלאד. צמצום המסחר בין גונדור לארנור פגע בממלכה הצפונית. עם התדרדרותה של לינדון, ארנור יכלה לסחור רק עם הגמדים, וטולקין לא מספר לנו דבר על יחסיהם בעידן השלישי. הופעתם של ההוביטים בתחילת האלף השני, ללא ספק, הביאה עושר חדש לממלכות רהודאור וקארדולאן, אך לא היה די בכך בכדי להשיב את הדונדאין הצפוניים לעוצמתם הקודמת. המצב באריאדור היה מאוד מבלבל למשך כמה מאות. לשלוש ממלכות קיימים, כנראה, שלושה סוגי כסף. האם בני הלילית והגמדים טבעו מטבעות משל עצמם? הכלכלה הצפונית עשויה הייתה להחלש עוד יותר בעקבות השוני במשאבים, ההתנצחות והמחלוקות בין הממלכות. סוחרים גמדים, כנראה, עברו באריאדור ללא מס. ובדומה להם גם בני הלילית. אך אנשיו של קירדאן ושארית ממלכתו של גיל-גאלאד היו בהתדרדרות. אפשרויות המסחר היו מוגבלות. הגמדים עדיין צריכים היו מזון, והדונדאין – מחצבים ואולי גם אבנים לבנייה. עלייתה של ממלכת אנגמאר בצפון הועילה, למעשה, לייצב את מצבם הכלכלי של הדונאדין. רהודאור נהרסה במהירות וקארדולאן נחלשה מאוד כך שלמעשה שניהן נטמעו בממלכת ארנור (ארתדאין). השפעתה של ארתדאין התגברה עם התערבותן של לינדון וריוונדל (אלרונד אף גייס עזרה מלותלוריין למלחמות באנגמאר). כך הוחזר לצפון רק סוג אחד של מטבע של הדונדאין, וספק אם אריאדור התנסתה שוב בריבוי סוגי כסף. כלומר, מטבעות הפני שבילבו ובארלימאן חילקו היו כנראה זהים בערכם ובצורתם. מ1409 ואילך הכלכלה באריאדור נשלטה על ידי שלושה אזורים: פורנוסט אראין בקצה הדרומי של הגבעות הצפוניות, ברי במפגש הדרכים הגדולות ותארבאד במעבר הנהר גוואתלו. תארבאד הייתה בנפילה רצינית, חרף היותה בעבר מבצר ומרכז מסחרי של הדונדאין. התעניינותה הכלכלית ופוליטית של גונדור בצפון דעכה, וחיל המצב הגונדוריאני האחרון הוצא מתארבאד לאחר המגפה הגדולה ב1636. הזרימה הגדולה של בני סטור fake oakley sunglasses לדונלנד בסביבות שנת 1300 עשויה הייתה להועיל לכלכלת תארבאד אילולא הקטנתה הדרסטית של אוכלוסיית בני סטור בעקבות המגפה הגדולה. בני סטור היחידים ששרדו ממערב להרי הערפל היו אלו שהיגרו לפלך, שזה עתה נוסד, מעבר לנהר הבאראנדואין. המגפה גם חיסלה את רוב רובה של אוכלוסיית קארדולאן ואת כל היישובים בין תארבאד לברי. כך שתארבאד נותקה משאר אריאדור ואוכלוסיית לעולם לא התאוששה לחלוטין מפגעי המגפה הגדולה. ארנור שרדה עוד 338 שנים אך אוכלוסייתה הצטמצמה. הפלך, ברי, פורנוסט אראין ותארבאד היו האזורים הפרודוקטיביים היחידים שנותרו. הפלישה האחרונה של אנגמאר החריבה את פורנוסט ואת הפלך. הפלך יושב מחדש אך פורנוסט ננטשה, בעוד הדונדאין מצאו מיסתור בגבעות הצפוניות. בשארית העידן השלישי הכלכלה באריאדור צלעה. מספר נוסעים עברו דרך הפלך וברי, אך לא היה עוד בסיס למסחר רציני. הפלך כנראה סיפק מזון לגמדי ארד לוין, שמספרם תפח לאחר הריסתה של ממלכת קהאזאד דום על ידי הבאלרוג ב1980-1981. ברי נותרה תחנה חשובה לכל מסע באריאדור אך שוב לא הייתה חיונית לממלכת הצפון. וכאן עולה השאלה: מי טבע את הכסף? סביר להניח כי גמדי ארד לוין סיפקו את הכסף לאריאדור. הם שילמו תמורת המזון מהפלך וגם ברי יצאה נשכרת מכיבוד מטבעות הגמדים. אם בני הלילית בלינדון ובאימלדריס (כמו גם כל חבורה נודדת אחרת) השתמשו בכסף, היה זה הגיוני מבחינתם להשתמש במטבעות גמדים גם כן. הפלך התרחב מעט במאה ה24 של העידן השלישי, כאשר בני אולדבאק הקימו את באקלנד, "למעשה ארץ עצמאית קטנה" כפי שטולקין תיארה. אין זה ברור מדוע גורהאנדאד אולדבאק חש צורך לייסד ארץ חדשה מעבר לנהר, אך ניתן לשער כי השפעתו וסמכותו של התאין נחלשה בזמן ההוא. כאשר התברר להוביטים שאין הדונדאין מתכוונים להקים מחדש את ממלכת הצפון, בחרו הם את בוקה מהמאריש למשרת התאין, למעשה לשמש כמעין מלך. אך משרת התאין שהועברה בירושה הייתה, בסוף העידן השלישי, יותר רשמית מאשר בעלת כוח ממשי. יתכן כי גורהאנדאד אבה להקים ארץ בה תהיה לו סמכות גדולה יותר מאשר בפלך. בכל מקרה, כתוצאה מההתיישבות, הקשר בין הפלך לברי קיבל חיזוק רב. אנשי באקלנד סחרו גם עם הפלך וגם עם ברי. 330 שנה מאוחר יותר, טובולד הורנבלואר חולל מהפכה כלכלית בנפה הדרומית בגדלו עשבי מקטרת. למרות </ray ban wayfarer span>שההוביטים בברי היו הראשונים לעשן עשבי מקטרת, הנפה דרומית הפכה למקור העיקרי לעשב ושמה התפרסם עד לאייזנגארד ואולי אף רחוק יותר. הגמדים אימצו לעצמם את מנהג העישון, והיו עשויים לרכוש אספקה ולשלוח אותם לקרוביהם בארצות רחוקות. כך שישנן ראיות לכך שהפלך ביסס כלכלה מבוססת מסחר, קטנה אך משגשגת, עם ברי, באקלנד, גמדי ארד לוין וכנראה גם עם תארבאד ודונלנד. המסחר עם הדרום הופסק כנראה לאחר נטישתה של תארבאד במאה ה30, אך נראה כי סארומאן כונן יחסים עזים עם בני סאקווילבאגינס בשנת 3000 לערך. השפעתה של ברי פחתה בקביעות בעידן השלישי, אך נראה כי הדונאדין באריאדור השתמשו בה כבמרכז מבצעי. הם יכלו לרכוש בברי אספקה וללקט שמועות, כמו כן, יכלו לארגן את פעילותם, שנראה כי התרכזה בהגנת ברי, הפלך ובאקלנד, ובתיהם שלהם, היכן שאלו נמצאו. בפרק "בסימן הסוסון המרקד" טולקין כותב ששומריהיער התגוררו ממזרח לברי, ובארלימאן מזכיר באוזני פרודו אימרה מקובלת בברי, "מזרח ומערב, דרכיהם מוזרותומתכוונים, במחילה ממך, לשומרי היער מזה ולבני הפלך מזה". הערה זו מרמזת כי אנשי ברי היו בטוחים למדי ששומריהיער התגוררו במזרח. אראגורן מזכיר את הפונדק הנטוש, מרחק יום הליכה מברי. כנראה כי זה הוא המקום המיושב האחרון בין ברי לאימלדריס. אם אכן כך הוא</nike air max womens span>, אזי אין זה סביר שהדונאדין התגוררו בדיוק מזרחית לברי. לא היה שם דבר מלבד גבעות הרוחות שמעבר לביצות, ואראגורן מספר להוביטים שאיש אינו מתגורר בגבעות. מאידך גיסא, הוא הלך מזרחה מפסגת הרוחות כדי למצוא את עשב האתלאס ליד מקום בו אנשיו חנו או חיו בעבר. כך שייתכן שהדונאדין חיו בגבעות הצפוניות ו/או בגבעות הדרומיות (כנראה שהם שינו את מגוריהם מדי פעם על מנת להמנע מגילוי על ידי מרגלי סאורון). הדונאדין אינם כוח כלכלי רציני בסוף העידן השלישי, אך שימושם המזדמן בפונדק, יחד עם הגמדים הנוסעים בדרך, הועילו לשמור על מצבו הכלכלי התקין של "הסוסון המרקד". אך נראה כי התנועה בדרך לא הייתה מספקת כשלעצמה. בארלימאן שימש כסייס של כל הכפר, משום שרבים מן הסוסים נשמרו באורוותיו. מסחר התקיים במקומות אחרים בצפון הארץ התיכונה. אנשי הצפון בעיר האגם סחרו עם בני הלילית אשר ביעראופל ועם אנשים לא ידועים אשר התגוררו יותר דרומה על הנהר הרץ. הארץ המיסתורית דורוויניון, על חופיה הצפון-מערביים של של הימה הפנימית של רהון, ייצאה יין חזק. בנייתם מחדש של דייל וארבור במאה ה30 חיזקה את כלכלת האזור במידה ניכרת, אך עדיין היה זה אזור מבודד ברובו. הזמנתו המיוחדת של בילבו של מתנות מדייל וארבור נעשתה כנראה בשל טעמים רגשיים ולא כעניין רגיל. ב'ההוביט' נראה כי בילבו מעולם לא שמע על דייל וארבור לפני סיפורו של תורין. למרות כל החזיונות הללו, של מסחר העובר בדרכי הארץ התיכונה, הייתה הגבלה לכלכלה בעולמו זה המומצא של טולקין. הפלך פיתח צורה כלשהי של שלטון, אך לא היה לו מספיק כסף כדי לתחזק מערכת פקידות גדולה. הגופים הרשמיים שהיו בפלך היו כפופים לראש העיר במישל דלבינג, והוא פיקח על שרות הדואר ועל המשמר (שהורכב מהשיריפים ומשומרי הגבול(. בפרולוג לשר הטבעות טולקין כותב: "הפלך, באותם ימים, היה כמעט מחוסר 'ממשל'. בעיקרו של דבר ניהלו המשפחות את ענייניהן בכוחות עצמן. את רוב עיתותיהן הקדישו לגידול מזון ואכילתו. בעניינים אחרים היו, בדרך כלל, נדיבי לב ונקיים מבצע, מתונים ומסתפקים במועט, וכך נמצא שהאחוזות, החוות ובתי-המלאכה, וכן המסחר הזעיר, נתקיימו ללא שינוי מדור לדור." למרות שהיו בפלך יותר דוורים משומרים, כאשר בילבו שלח את ההזמנות למסיבה שלו, משרדי הדואר הוצפו ו"יצאה הקריאה לדוורים מתנדבים". פרוש אפשרי הוא שלא היה תקציב לשכירת דוורים נוספים (ולו באופן זמני). הרווחים מהדואר לא היו מספיקים למשכורות נוספות. מסחרו הסודי של לותו סאקוויל-באגינס עם איסנגראד מרמז אף הוא שלא היו מסי ייצוא בפלך. לא ברור כיצד מומנה משכורתם של תריסר השיריפים, ועל אחת כמה וכמה משכורתם של מספר רב יותר של שומרי גבול ודוורים. סוג כלשהו של מס צריך היה להאסף בכדי לכלכל אותם, אך מס זה לא יכל להיות משמעותי. ללא מקור הכנסה גדול, ממשלת הפלך לא הייתה גורם כלכלי משמעותי אפילו בתוך הפלך עצמו. כנראה שרוב הכסף רוכז בידי כמה משפחות גדולות כגון בני טוק, בראנדיבוק, באגינס וכו'. משפחות אלו נהלו את עסקיהן בעצמן. נוכחותם של פונדקים ובתי מרזח ברחבי הפלך מרמז על פעילות חברתית רחבה ונוסעים לא מעטים. מקומות אלו שימשו, כנראה, כמרכזי החיים החברתיים של האוכלוסייה וסביר להניח כי מוקמו על יד שווקים וחנויות. קשה להאמין שהיו הרבה אילי-הון כלותו סאקוויל-באגינס, אשר קנה חוות ומשקים רבים בנפה הדרומית. לפחות חלק מהוצאותיו כוסו על ידי סארומאן. כרגיל, הצלחתי אך לגעת בנושא חלקית, אך לדעתי ברור כי טולקין הקדיש מחשבה רבה לכסף וכלכלה בארץ </air jordan 13 span>התיכונה, למרות שאין זה אפשרי לתעד לחלוטין את הפעילות המסחרית של העמים השונים. למרות שכפי הנראה המסחר תמיד היה בקנה מידה קטן, מלבד באספקת המזון לצבאות גדולים או בממלכות הגמדים. כפי הנראה, טולקין לא דימה לעצמו כלכלה גדולת מימדים והיה מודע לכך שסוחרים נדדו באירופה העתיקה אלפי שנים. בבניית הארץ התיכונה הוא יצר כלכלה רחבה ויציבה. 1. כרך 12 של 'ההיסטוריה של הארץ התיכונה'.

אודות מייקל מארטינז

מייקל מארטינז הוא טולקינאי מוכר מאד בקהילה העולמית. מארטינז הוא המחבר של הספר האלקטרוני פארמה אנדוריון: מאמרים על טולקין וכמו כן עוסק בפרסום מאמרים על טולקין.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות