ועכשיו לסיפור האהבה האחר

בתרגומה של אילנה בוגוד
http://www.ray-baneyewear2015.com
אי שם בינואר דנתי בקיצור בנישואיהם של סאם ורוזי במאמר 'אהבה בסגנון הארץ התיכונה'. בזמנו נראה היה שאין הרבה לומר בנדון. סאם יוצא להרפתקה ארוכה, הופך להוביט השני הכי מפורסם בארץ התיכונה, חוזר אל הפלך והופך להוביט השלישי הכי מפורסם שם, ורוזי צצה כמעט משום מקום ואומרת: "בסדר, סאם, רעית בשדות זרים, הגיע הזמן להתיישב." הקונפליקט הגדול ביותר הוא שסאם לא רעה בשום שדות (אוי, בבקשה, בואו לא נדוש בקטע של סאם ופרודו עוד פעם, טוב?) אז מי היא הרוזי הזאת? למה היא חשובה לסיפור?
אני חושב שקל יותר לענות על השאלה השניה מאשר על הראשונה. מישהו מוכרח היה להישאר מאחור כדי להמשיך כהיסטוריון. בילבו ופרודו עזבו שניהם לפני שהסיפור נגמר (והסיפור, כפי טולקין היה מנסח את זה, הוא הדרמה הגדולה המתחוללת מאז התחלת הזמן ועד הסוף, כך שגם אנחנו בתוכו). דיווחו של פרודו על מלחמת הטבעת היה שלם למדי אבל הוא ידע שיהיו קצוות פתוחים רבים שיהיה צורך לסדר, ויהיה זה סאם שיעשה את הסדר. לא היה אף אחד אחר שיוכל לחבר את הכל יחד.
אז סאם מוכרח היה להשאר מאחור. אבל סאם היה נושא הטבעת, והוא, בדומה לפרודו, סבל מפצע רוחני שנבע מעול נשיאת הטבעת האחת. כך שסאם צריך גם הוא לעבור אל מעבר לים. זה היה בלתי נמנע, צפוי מכבר, וודאי. אבל איך יכול סאם להשאר בארץ התיכונה אם הוא סבל חלק מן הכאב שדחף את בילבו ופרודו להתרחק ממנה? רוזי מספקת את הצרי אשר נותן לו את הכוח והרצון להשאר בעולם הזה זמן רב ככל האפשר. כך שהיא חשובה עבור חלקו של סאם בסיפור, ולפיכך עבור סאם, וחשיבות זאת אינה צריכה להיות מודגמת לעיתים תכופות. לפיכך אנו יודעים מעט מאד על רוזי לפני שסאם חוזר אל הפלך וזקוק לה בצורה המשמעותית ביותר.
סאם נולד בשנת 1380 (2980 בספר השנים) ורוזי נולדה 4 שנים מאוחר יותר. שנת לידתו של סאם היא השנה שבה אראגורן סיים את מסעותיו הארוכים ופרש אל לותלוריין, שם פגש את ארוון בפעם השניה, ולבסוף זכה בליבה. 1380 היא גם השנה שבה דרוגו ופרימולה בראנדיבאק מתו, והותירו את פרודו בן ה-12 יתום בין בני בראנדיבאק (בילבו אימץ אותו 9 שנים מאוחר יותר). זוהי גם השנה שבה תאודן נעשה מלך רוהאן.
ארועים רבים התרחשו ב-1380 אשר הכינו את הבמה לארועים מאוחרים יותר (טולקין אהב את המבשרים הללו). (הערה: קוראים פיקחים עשויים להבחין שספר השנים מתארך את לידתו של סאם ל-1383, לא 1380 – התאריך השני מופיע בגנאולוגיה).
http://www.airmaxrunningsneaker.com
קשה להרכיב את תמונת חייהם האפשריים של סאם ורוזי בנעוריהם. הזקן הכפרי גאמג'י פרש למחצה או פרש לגמרי בשנת 1401 (3001 בספר השנים), כשבילבו ערך את מסיבת הפרידה. סאם היה לכל היותר בן 21 אז, ולפחות בן 18, זאת אומרת שכנראה היו לו ולרוזי כמה שנים להתרוצץ יחד לפני שהוא נעשה יותר ויותר מעורב בעבודתו של אביו (קרוב לוודאי שבגיל 16 סאם עשה הרבה מעבודת הגינון במעון באג בכל מקרה).

כאשר סאם חושב על רוזי ואחיה בזמן המסע באיתיליה הוא נזכר שבילה איתם בביוואטר, כך שהוא כנראה גר אצל המשפחה לפרקים, למרות שבנים יכולים להתחיל לשוטט בארץ בגיל די מוקדם והמרחק בין הוביטון לביוואטר לא היה כנראה יותר ממיילים ספורים. אם כי סאם התגורר מצפון לביוואטר, על הגבעה, כך שהיה לו קצת יותר מרחק לעבור.

איך נראה הפלך באותם ימים? כנראה מאד משגשג, ועדיין נהנה מיחסים טובים עם ברי.
http://www.oakleyeyewear2015.com
סאורון חזר אל מורדור והצהיר על עצמו בגלוי ב-2951. לקח זמן עד שהשפעת השיקום של מורדור התפשטה. כמה שנים מאוחר יותר (2954) אחרוני התושבים של איתיליה ברחו מעבר לאנדואין. אלה היו בוודאי מקבילים לחלוצים האמריקאים, שוכני יערות קשוחים. ההגירה שלהם לא היתה משמעותית. אראגורן שרת את מלך רוהאן ואת העוצר של גונדור בשנים האחרונות של שליחותו, כנראה מ-2973 ועד 2980. היו, מן הסתם, קרבות נגד אורקים ויצורים אחרים באיתיליה, ואולי עם בני אדם. הפעולה האחרונה של אראגורן כקצין של גונדור היתה פשיטה על אומבאר עם צי קטן של אוניות.

בצפון שגשגו הגמדים של ארבור במידה מספקת בכדי שבאלין יחוש בטוח מספיק להוביל מבצע התיישבות למוריה ב-2989. האורקים של הרי הערפל עוד לא היו, כפי הנראה, מרובים מאד באותו זמן (צריכות היו לעבור לפחות חמש שנים לפני שהיו להם המספרים הדרושים להכריע את המושבה הקטנה של באלין). בני באורן עדיין שלטו במעבר ההרים, באין בנו של בארד היה המלך בדייל, והאלדאר חיו עדיין בשקט ובשלווה ברחבי אריאדור ולינדון. ההגירה הגדולה טרם התרחשה.

למעשה, הארץ היתה כה שלווה ובטוחה בצפון שבילבו יכול היה לשלוח הזמנות מיוחדות לארבור בשנת 3000 במסגרת ההכנות למסיבת הפרידה שלו בשנה שלאחר מכן. מסתבר שהיתה הרבה תנועה בדרכים באותו זמן.
ray ban sunglasses sale
רק בשנת 3009 (8 שנים לאחר שבילבו עזב את הפלך) שלח אלרונד לקרוא לארוון בפעם האחרונה. מאורע זה בישר כמדומה את השקיעה של ארצות המערב. קרוב לוודאי שהאלדאר החלו בהגירתם בסמוך לכך, וכיוון שמסופר בספר השנים שהארצות ממזרח להרים נעשו שוב מסוכנות, המשמעות היא שהתעבורה בין ארבור וארד לואין פחתה. כלכלת ברי נפגעה במידה ניכרת והמסחר בין ברי ובאקלאנד (והמאריש) החל להתדרדר במהירות.

הירידה במסחר בחלק המזרחי של הפלך אפשר שלא השפיעה הרבה על החלקים המערביים. ניתן להתרשם שרוב אנשי הפלך הם איכרים זעירים. הם מספקים את צורכי עצמם ומוכרים את העודפים הקטנים בעיר ושווקי הכפר, ושם בוודאי קנו בעלי הפונדקים והמסבאות את רוב המזון. קרוב לוודאי שהיו להוביטים אומנים מומחים כגון בוני עגלות, נגרים, שוזרי חבלים, אורגים, וכדומה. בעלי מקצוע מיומנים אלה קנו את עודפי החוות או קנו את ארוחותיהם בפונדקים (היה זה, למעשה, נפוץ למדי בעולם הרומאי לאכול מחוץ לבית – אש פתוחה ומטבחים היו אסורים בדירות ברומא אחרי השריפה הגדולה, ובימי הביניים היוו המסבאות מרכזים חברתיים בערים הקטנות).

אביה של רוזי, האיכר קוטון, נראה כאדם חשוב למדי במחוז שלו. הוא נחשב מנהיג בביוואטר מספיק בשביל לדבר בגלוי כנגד הבריונים, במשך כיבוש הפלך על ידי סארומאן, מבלי למצוא את עצמו בבית האסורים. זה מרמז שהוא כנראה היה די עשיר יחסית לאיכר בפלך.

אף על פי שטולקין מבהיר, על ידי ניב הדיבור של סאם והתנהגותו, שהוא בבירור בן למעמד חברתי נמוך יותר מפרודו (סאם, בהיותו הבן הצעיר של בן צעיר במשפחה ממעמד הפועלים, אינו מתקרב למעמדו של פרודו, שהוא לפחות על פי התואר, ראש שבט באגינס, שהיתה משפחה אמידה מאד), נראה שמשפחתו של סאם לא היתה עניה כלל. הם באו ממעמד הביניים, לא מן המעמד הנמוך. הם היו שוזרי חבלים, גננים, ואיכרים-ג'נטלמנים (אם ניתן לקרוא לקוטון איכר-ג'נטלמן). הם היו קרוב לוודאי מכובדים מאד בדרכם שלהם, מלח הארץ של הקהילה, אבל לא באמת מנהיגים.
best oakley sunglasses
החברה בפלך קשה לפיענוח. טולקין רומז שהפלך התחיל כחברה שבטית מאד. כשממלכת ארנור הפסיקה להתקיים, היו אלה ראשי השבטים של הפלך אשר בחרו תאין. טולקין אינו מספר לנו מתי נוסדה ראשות העיר של מישל דלווינג, אבל נראה שהמשרה מייצגת תפקיד מסורתי פחות בקרב יושבי הפלך. מישל דלווינג נוסדה בצומת דרכים ראשי (הדרך שעברה מן הדרך הירוקה אל מעבר סארן עברה בפלך כל הדרך עד מישל דלווינג). שם העיר "מישל דלווינג" פרושו "החפירה הגדולה". כנראה גרו שם הרבה הוביטים בסוף העידן השלישי.

כאשר בני אולדבאק חצו את הבראנדיוויין בכדי ליסד את באקלאנד הם היו עדיין מאד שבטיים, ומאות שנים מאוחר יותר אדון באקלאנד המשיך להחזיק בסמכות רבה בכל המאריש (ללא ספק בגלל שאיכרי המאריש מכרו את רוב העודפים שלהם בעיירות ובכפרים של באקלאנד).

אם היו מרכזי תעשייה בפלך (מקומות שבהם טחינה, יצור לבנים, יצור קרונות, לולים, קדרות, ומוצרי "יצוא" אחרים יכלו להתקיים) הם היו, קרוב לוודאי, במישל דלווינג, הוביטון-ביוואטר, וסטוק. כפרים מעטים נוספים יכלו לספק תעשיות נלוות, אבל אלה היו האזורים שבהם היו מירב הסיכויים למצוא מרכזים של תעשייה ככל שההוביטים מסוגלים אליה. שלושת הקהילות היו ממוקמות על או בקרבת צמתי תעבורה מרכזיים.

השם "הוביטון" מעיד שהיתה זאת קהילה ישנה ("עיר הוביטים"), ובהיותה סמוכה לאבן שלוש הנפות היא היתה קרובה יחסית למרכז הפלך. סביר מאד שההוביטים הקדמונים התפרסו לאורך הדרך המובילה מגשר קשתות האבן (שנקרא לאחר מכן גשר בראנדיוויין) עד לגבעות המגדלים. כל התנועה שארתדאין קיימה עם לינדון ועם ארד לואין במאות האחרונות לקיומה, היתה צריכה לעבור בדרך זו. מישל דלווינג, לעומת זאת, בהיותה רחוקה מארד לואין, יכולה היתה לספק שוק גדול החל מתקופה מוקדמת מאד.

הוביטון מייצגת, אם כן, את המרכז הישן של מעמד הביניים ההוביטי אשר התפשט מערבה לאורך הדרך. מערכות היחסים השבטיות הישנות קרסו, כפי שברור מן האופן שבו התפשטו המשפחות. משפחת באגינס איבדה, כנראה, את רוב הסמכות האמיתית שלה הרבה לפני קרב גרינפילדס בצפון (שם באנדובראס "בול-נהם" טוק הביס חבורת אורקים). מערכת השבטים הישנה החזיקה מעמד, כנראה, בצורה החזקה ביותר במזרח ובדרום, שטחים שבהם התיישבו המשפחות הוותיקות. הענפים הצעירים של המשפחות פרצו החוצה מערבה וצפונה, והמבנים החברתיים התפתחו לאורך הקווים הכלכליים. כך אתה מוצא את העיירה קוורי ("המחצבה") אפילו בצפון הנפה המזרחית.

טוב, אז מה כל זה קשור לסאם ורוזי? זה מעיד שהם חיו באזור מאד אמיד לפי מושגי הפלך. היה מספיק כסף באזור כדי לתמוך בריבוי תעשיות. משפחת באגינס היתה קרוב לוודאי מחזיקת הנכסים הגדולה ביותר, שחיה מדמי השכירות. אבל הם לא שלטו בכלכלה המקומית. אזרחי העיר שלטו בה (בדרך המבולגנת הרגילה בה אזרחים יכולים לשלוט בכלכלה שלהם). כך שיש סיכוי טוב שבני גאמג'י ובני קוטון היו שייכים למשפחות המעמד הבינוני. אחרי הכל, בני גאמג'י היו גננים אישיים של בני באגינס ממעון באג, ובני קוטון היו משפחה חשובה מספיק בכדי למנוע צרות רציניות עם הבריונים.

לרוזי, אם כן, עשויים להיות יתרונות רבים על יתר נערות ההוביטים המקומיות. כאשר פרודו ובני לוויתו חזרו אל הפלך והגיעו לביוואטר, מרי אמר לסאם, "… שא רגליך ורוץ לחוות בני קוטון, אם רצונך בכך. הוא בעל בעמיו, ודעתו נשמעת…" עכשיו, איך מרי ידע על כך? כמובן, הוא ודודנים אחרים נהגו לשהות במעון באג בבקרם את בילבו ופרודו, והם הכירו סאם במשך שנים, כך שכנראה שהם שמעו הרבה רכילות מקומית. לפיכך הגיוני שאם מרי יודע שקוטון הוא "בעל בעמיו" בביוואטר אז בני קוטון הם כנראה ממש לא הוביטים עניים.
air max 97
כאשר סאם מגיע לחוות קוטון הוא פוגש את האיכר וחלק מבניו עולים בשביל מבית קוטון. דלת החזית של הבית נמצאת במעלה גרם מדרגות. בהחלט נשמע שקוטון מתגורר באחת מאותן מחילות הוביטים נחשקות (רוב ההוביטים באותו זמן כבר חיו בבתים, מלבד באזורי הגבעות במערב ובצפון).

קהילת ביוואטר היתה גדולה למדי. כשקוטון פינה את הרחובות בהכנה לחבורת הבריונים הראשונה, כמעט 200 הוביטים נשארו אתו (כולם חמושים באיזושהי צורה – קרוב לוודאי בקשתות, גרזנים, קלשונות, וכדומה). כך שהעיר מוכרחה היתה למנות למעלה מאלף הוביטים. הוביטון עשויה היתה להכיל אוכלוסייה דומה.

כיוון שהתקופה היתה כפי שהיתה, הוביטון וביוואטר סבלו כנראה מירידה בתחלופת הנוסעים העוברים דרך הפלך (אלה יהיו בעיקר גמדים – טולקין מרמז, כמדומה, כי בני הלילית לא התערבו באחרים). אבל הכלכלה המקומית כנראה היתה תלויה פחות בתעבורה ויותר בייצוא סחורה אל קהילות הוביטים מרוחקות. לפיכך, משפחת קוטון היתה קרוב לוודאי אמידה למדי עד שהבריונים התחילו להפוך את הפלך לבית-סוהר לכל ההוביטים.

כך שאנו מוכרחים לשאול למה לעזאזל חיכה סאם? למה לקח לו כל כך הרבה זמן לשאת את רוזי לאישה? היתה לו עבודה בטוחה במעון באג, ורק בסביבות שנת 3017 פרודו התחיל אפילו לחשוב על עזיבת מעון באג. סאם ורוזי עברו מזמן את שנות העשרים והיא בהחלט היתה להוטה להינשא.

קשה לדעת, אבל אולי היתה לסאם הרגשה שהוא צריך לשמור את עצמו בשביל משהו לפני הנישואין הללו. נראה שהם דיברו על חתונה עוד לפני שסאם עזב את הפלך. ללא ספק הוא נפרד ממנה לשלום באיזשהו שלב, בידיעה שהוא יוצא למסע ארוך ובלי שיהיה לו מושג מתי הוא עשוי לחזור. קרוב לוודאי שרוזי יכלה לבחור כרצונה מבחורי ההוביטים המקומיים אך היא בחרה להמשיך ולחכות לסאם. אחד הדברים בנוגע לרוז, אשר צצים באפילוג שטולקין שוכנע להוציא מן הספר, היה שבאותו הבוקר בו סאם ופרודו חזרו אל ביוואטר רוז התחילה לפתע לשיר בקול. היא ידעה, איכשהו, שסאם חוזר אליה.

סאם, מצידו, לא שכח את רוזי במשך המסע. הוא חשב עליה בלוריין כאשר גאלדריאל בחנה את אלה שנותרו מחבורת הטבעת. ברור למדי שמבחנו של סאם היה הפיתוי לחזור אל הפלך ולהתחתן. המשמעות של הפיסקה מתעמעמת בשל העדר הקדמה מתאימה – הקורא אינו יודע דבר אודות רוזי בשלב זה, וכאשר סאם חושב עליה באיתיליה, המעמד שלעיל הוא כבר עבר רחוק.
air jordan 6
הגברת רוז לא מקבלת סיפור משלה בנספחים כמו ארוון. הקורא נותר להשלים לבדו את הפערים לגבי השאלה איך סאם ורוזי נפגשו ומדוע הם התאהבו. למעשה, למרות שהם היו דודנים בדרגה שלישית, הגנאולוגיות מרמזות שמשפחותיהן היו ביחסי ידידות קרובים. אחותו הצעירה ביותר של סאם, זהבית (מריגולד), נישאה לאחיה הבכור של רוזי, תום. משפחת גאמג'י מסמטת באג בילתה בוודאי כמות ניכרת של זמן עם משפחת קוטון מביוואטר.

איך הם נפגשו?

מוצאה של משפחת גאמג'י היה ממשפחה של קושרי חבלים. האמפאסט (הכפרי הזקן, אביו של סאם) היה השני מבין שלושה בנים. נראה שהעסק המשפחתי לא היה גדול מספיק בכדי לקיים שלושה בנים, כך שהאם ואחיו הצעיר נאלצו למצוא מקצועות אחרים. נראה שהאלפרד פנה אל העיירה אוברהיל (מצפון לגבעה, שעליה היו מעון באג וסמטת באג) ואולי הקים שם עסק כקושר חבלים. אבל האמפאסט הצטרף לדודנו הולמאן גרינהאנד, אשר היה הגנן במעון באג.

משפחת גרינהאנד היתה "משפחת הקשר", אם אפשר לומר כך. אחת מדודותיו של הולמאן נישאה לסבו של האמפאסט ודודה אחרת של הולמאן נישאה לסבו של טום קוטון. משפחת קוטון היתה שבט ותיק בביוואטר, כך שכנראה שהם הכירו את כולם באזור. סביר להניח שטחנת הקמח בניהולו של אביו של טד סאנדימן היתה הטחנה היחידה באזור הוביטון-ביוואטר-אוברהיל, ולכן כל האיכרים לקחו את התבואה שלהם לשם.

לפיכך, קוטון בילה כנראה זמן ניכר בהוביטון לאחר זמן הקציר וביקר את הדודנים, הדודות והדודים. כך שהוא והאמפאסט היו כנראה חברים מגיל צעיר

כל זה הינו, כמובן, ספקולטיבי לחלוטין, אבל אי אפשר שלא לדמיין את סאם ורוזי הולכים לאירועים חברתיים הן בביוואטר והן בהוביטון. היו בוודאי חתונות, הלוויות, ימי הולדת, חגיגות קציר, חגיגות נטיעה, ואולי גם סתם חגיגות חגיגה. לא נראה שנשות ההוביטים בילו במסבאות בכלל (אבל יש להזהר מעודף הנחות בעניין זה), אך עם זאת, בהחלט אפשרי שסאם פגש את נערי קוטון לעתים קרובות למדי, שכן הוא אהב את הדרקון הירוק אשר בביוואטר. למרבה הצער, היתה חגיגה אחת שבה בני קוטון לא השתתפו – מסיבת הפרידה של בילבו. ההשמטה של משפחת קוטון מרשימת המוזמנים אשר בגנאולוגיות עלולה היתה להיות מתוך פיזור דעת, או שהיא עשויה להיות אינדיקציה שלא כולם בביוואטר הוזמנו (אם כי הטקסט מצביע על האפשרות ההפוכה).

עדיין, לסאם ורוזי היו כנראה מספיק הזדמנויות להראות שהם היו "זוג", ואחרי שנים רבות של "לצאת יחד" (כפי שהאמריקאים אומרים) הם בוודאי הבהירו לכל האנשים שהכירו כי הם עתידים, בסופו של דבר, להינשא, כך שאולי האפשרויות של רוזי בזמן שסאם עזב לא היו כל כך מרובות.

אבל גם אם היא היתה בחירת יעלות החן של ביוואטר, ברור שסאם היה מציאה נאה בפני עצמו, למרות הדרך שבה דיבר (לא שהיה דבר לא כשורה בדרך שבה דיבר). רוזי היתה יכולה ליפול על בחירה הרבה יותר גרועה, וסאם יכול היה להפליג בים הרבה יותר מוקדם.

 

אודות מייקל מארטינז

מייקל מארטינז הוא טולקינאי מוכר מאד בקהילה העולמית. מארטינז הוא המחבר של הספר האלקטרוני פארמה אנדוריון: מאמרים על טולקין וכמו כן עוסק בפרסום מאמרים על טולקין.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות