אגדת גורלו של אמרוד

על הטקסט

  הטקסט המתורגם כאן לקוח מהפרק 'The Shibboleth of Feanor' אשר עוסק, בין השאר, בשמות צאצאיו של פינווה. החלק בפרק המספר אודות שמות ילדיו של פאנור, כולל אגדה קצרה ומעניינת, הקשורה לנושא השמות הניתנים לבני הלילית וחשיבותם. אגדה זו מכילה שתי דמויות שבמקורות האחרים הופיעו ברקע האירועים בלבד,  הדמויות הללו הן שני בניו האחרונים של פאנור, אמרוד ואמראס. באגדה הם מוזכרים בשמות אחרים, בשל ה"סינדריזציה" של השמות בקווניה שבכתבים האחרים, כפי שקורה עם כל השמות המוכרים לנו של בני הלילית הגולים ובשל השוני בעלילה, לעומת המסופר בכל הגרסאות האחרות וב'סילמריליון'.

  האגדה, והפרק בכלל, נכתבו בתקופה מאוחרת בחייו של טולקין, בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, כך שהם מאוחרים מהגרסה המוכרת לנו מה'סילמריליון' על גורל האחים. מבלי להיכנס לעומק הדיון, האם המסקנה המתקבלת היא שהטקסט הזה יותר לגיטימי מבחינה פנים-סיפורית, רק אציין שמנקודת מבטי, הטקסט הינו גרסה נוספת לסיפור עם אופי מיתולוגי. האותנטיות שלו אינה משמעותית, והחשיבות היא בסיפור עצמו, בהעשרת הידע שלנו ובהעלאת תהיות ומסקנות מעניינות על המתרחש בו. מצב דומה קיים גם בשתי הגרסאות לסיפור הגעתה של אבן האלסאר לגאלאדריאל, כמסופר ב'סיפורים שלא נשלמו'.

על שמות אצל האלדאר

  תחילה יש להבין את נושא השמות אצל האלדאר. מהנאמר בפרק, אנו למדים כי ישנם ארבעה סוגים של שמות אצל בני הלילית מהאלדאר. השניים הראשונים, הנחשבים לשמות האמיתיים, ניתנים על ידי האב והאם, ונקראים "אסי" (essi).
  “שם האב” ניתן לוולד מיד לאחר הלידה, על ידי האב. בדרך כלל הוא מזכיר את שם האב, מבחינת צורה ומשמעות. במקרים רבים היה מקובל לתת, בפשטות, את שמו של האב ולאחר שנים, עם התבגרות הילד, להוסיף תחילית כלשהי לשם המבדילה ומאפיינת אותו. לדוגמא, שמות האב של בניו של פאנור שכמוהו, הקרויים על שם פינווה.
  “שם האם” הוא מעניין יותר, מכיוון שהוא ניתן על ידי האם מהאלדאר המוכשרת לדעת את היכולות העתידיות והאופי של הילד שלה; כך שהשם הזה כולל בתוכו מעין נבואה על גורלו. באגדה על גורלו של אמרוד, נראה את חשיבות שם האם אצל ילדיו של פאנור.
  ישנם עוד שני סוגי שמות אצל האלדאר. הראשון הוא ה”אפסה” (epesse) שפירושו הוא “כינוי”, זהו כינוי שניתן כסמל להערצה או כבוד, לא בהכרח ע"י בני משפחתו של בעל השם. דוגמא לכך הוא ה”אפסה” של ארייניון, הוא גיל-גאלאד (אור הכוכבים), ובשם זה הוא זכור בשיר ובאגדה. השם השני, מהשמות המשניים של האלדאר, הוא הקילמסי (kilmessi) שפירושו הוא “שם עצמי”. היו בני לילית, מבין הגולים של הנולדור שנתנו שם לעצמם כסוג של מסווה, או בהתאם למעשיהם ולהיסטוריה הפרטית שלהם. כפי שצויין מקודם, מבחינת האלדאר, רק שמות האב והאם הם האמיתיים לאורך כל החיים וההיסטוריה שלהם, אך ברשומות ההיסטוריה, על שלל סוגיהם, יכול להיות כל אחד מארבעת השמות בשימוש.

האגדה על גורלו של אמרוד

[הכרך השניים עשר של ההיסטוריה: 'עמי הארץ התיכונה', עמ' 353-355]

  דיונים ואגדות רבים נאספו בנוגע לשם האם אומברטו, אשר ניתן לאמרוד, האותנטית ביותר היא, כנראה, הגרסה הבאה:
 
  "שני התאומים היו בעלי שיער אדמוני. נרדאנל העניקה לשניהם את השם אמבארוסה, שפירושו הוא “צמרת בצבע חום-אדמדם”, המתייחס לשיערם, בגלל הדמיון הרב ביניהם, שנשאר במשך כל חייהם. כאשר פאנור ביקש שלפחות שמותיהם יהיו שונים, נרדאנל נעצה בו מבט מוזר ולאחר מכן אמרה כך: "אחד מהתאומים ייקרא אומברטו, אך הזמן בלבד יגיד איזה מהם".
  פאנור היה מוטרד מהשם מבשר הרעות, שכוונתו היא “נושא הגורל”, ושינה אותו לאמבארטו [*1]. בסיפורים אחדים נאמר שחשב שנרדאנל אמרה בעצמה אמבארטו, על מנת להשתמש באלמנט הראשון של השם “אמבא”, כפי שנעשה בשם אמבארוסה. אך נרדאנל אמרה: "אמרתי אומברטו; אבל עשה כרצונך, אין זה משנה".

  בתקופה מאוחרת יותר, כאשר פאנור הפך אלים ואפל ומרד בואלאר, החלה נרדאנל, שנואשה מלשנות את דעתו, להתרחק ממנו. משפחתה הייתה נאמנה לאולה, אשר ייעץ לאביה לא לקחת חלק במרד. הואלא אמר לה: "התקוממות זו תוביל את פאנור וילדייך לבסוף אל מותם בלבד". לאחר מילים אלו חזרה נרדאנל לבית אביה. אך כאשר נודע לה שפאנור וילדיהם יעזבו את ואלינור לעד, היא באה אליו, עוד לפני שהנולדור החלו את מסעם צפונה, והתחננה שישאיר לה את הצעירים בבניה, את התאומים, או לפחות אחד מהם. הוא הגיב כך: "לו היית אשתי הנאמנה, כפי שאכן היית עד להשפעתו של אולה, היית שומרת על ילדייך, בכך שהיית מצטרפת אלינו. אך אם את נוטשת אותי, את נוטשת גם את כל ילדייך, כי הם נחושים בדעתם ללכת עם אביהם". בנרדאנל נעור זעם והיא השיבה לדבריו: "אתה לא תאחז בכל ילדינו. לפחות אחד מהם לא יניח כף רגלו בארץ התיכונה". "השמיעי את נבואותיך המרושעות לואלאר אשר ישמחו בהן", אמר פאנור, "אני לא מאמין בהן". במילים אלו הם נפרדו. 
כעת מסופר שפאנור גנב את ספינות הטלרי, הפליג בהן עם תומכיו לארץ התיכונה, ובכך, גם ניפץ את האמון שהיה בינו ובין פינגולפין ואנשיו וגם הותיר את יתר בני עמו לעשות דרכם ברגל, בקשיים רבים. הם הגיעו עם הספינות לשפך הנהר דרנגיסט, שם הם ירדו ליבשה ובנו מחנה ללון בו.
  בלילה, העיר פאנור, מלא מחשבות זדון, את קורופין; והלך, איתו ועם מעטים מהנאמנים ביותר לו, אל הספינות והציתן באש. השמיים הכהים נעשו אדומים כשחר נוראי, וכל המחנה התעורר בשל זאת. כאשר חזר פאנור, הוא אמר: "לפחות עתה אני בטוח שאף איש רך-לבב או בוגד מבינכם, לא יוכל לקחת חזרה אף לא ספינה אחת, לעזור לפינגולפין ואנשיו". רוב אנשי המחנה היו מזועזעים מן האירוע., גם מכיוון שהיו להם חפצים יקרי ערך רבים על הספינות, אותם לא הספיקו עדיין לפרוק ולהעביר אל החוף, וגם מאחר שהספינות עצמן יכלו לשמש אותם בהמשך מסעותיהם. הם היו עדיין הרחק בצפון ותכננו להפליג דרומה אל חוף מבטחים טוב יותר.
  בבוקר נאסף ההמון, אך מתוך שבעת בניו של פאנור נמצאו רק שישה. אמבארוסה החוויר מפחד. "האם לא הערת את אחי אמבארוסה, אשר קראת לו אמבארטו?" שאל את אביו. "הוא אמר כי לא ירד לישון בחוף בשל היותו טרוד במחשבות". אולם ניתן לשער (וללא ספק, פאנור ניחש זאת בעצמו) כי אמבארטו תכנן להפליג עם ספינתו חזרה לואלינור ולהתאחד שוב עם אימו, מכיוון שהיה מזועזע מפעולתו של אביו [*2]. "זו הספינה הראשונה אשר השמדתי", אמר פאנור, בעודו מסתיר את צערו שלו מהאירוע. אמבארוסה השיב: "אז נכונה נתת את השם לצעיר שבין ילדיך; אומבארטו “נושא הגורל”, היה שמו הנכון. הפכת פזיז ומרושע". לאחר מילים אלו לא העז עוד איש לדבר עם פאנור על נושא זה. [*3] 

הערות

1. השמות הדומים של אותו התאום באנגלית הם כך: אומבארטו – Umbarto שפירושו באנגלית הוא “Fated”, ואמבארטו- Ambarto.
2. הכוונה לפעולת גניבת ספינות הטלרי ולנטישת פינגולפין.
3. גורלו של אמרוד מאוד מעניין ובעייתי. כאשר נרדאנל מתבקשת לתת שם שונה לאחד התאומים, יכולות הנבואה שלה כאם גורמים לה לתת את השם הערטילאי "נושא הגורל”. בשלב מאוחר יותר, היא אומרת לפאנור בכעס כי אחד מהתאומים לא יניח כף רגלו בארץ התיכונה. מה היא משמעותו של כעס זה? האם ברגעים אלו היא מקווה כי אחד מהם יבגוד בפאנור, ויחזור בשלום אליה? כי נראה שבכך היא חותמת גורלו של אחד התאומים לאסון, מבלי להזהירם. 
   נרדאנל מתוארת כמי שנמצאת תמיד בשליטה עצמית, ומעדיפה להבין את רצונותיהם של אחרים ולא לשלוט בהם, כמסופר בטקסט עליה בכרך העשירי, אך עתה היא, לראשונה, במצב של כעס, ונראה שכאימם אכן יש לה שליטה, או אמירה כלשהי, בנוגע לגורל התאומים. כמובן שאינני תומך בדעה שעשתה זאת בכוונה, כלומר התכוונה לגרום למותו של אחד מבניה. סביר להניח שדיברה ביאוש ובשנאה אל פאנור, ואכן קיוותה כי אחד מהתאומים ישוב אליה, אך עדיין המעשה שלה בשעת כעסה נותן נקודת מבט נוספת בנושא.
  כך שהדבר המעניין הוא שגורל התאומים בעצם לא היה בידיהם מיום היוולדם. האם מדובר במשהו מורכב, כך שאולי ניתן לחבר את גורלו המר של אמרוד לעצם השתתפותו בטבח השארים באלקוואלונדה? במקרה זה סיבת מותו לא תהיה שונה מזו של רבים מהנולדור אחריו. נושא זה נותר ללא תשובה ראויה, ושאלת הפסיביות של התאומים בנוגע לגורלם ראויה לדיון. 

שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות