טולקין – ביוגרפיה קצרה

ג׳ון רונאלד רעואל טולקין – ביוגרפיה מקוצרת

תמונתו של ג׳.ר.ר טולקין

הילדות וגיל ההתבגרות

כנראה שמקור השם טולקין (מבטאים כ Tol-keen) הוא גרמני, ופירושו הוא טיפש אמיץ או טיפש פיקח. משפחת אביו, כנראה, הגרה מסקסון במאה השמונה עשרה, אך הפכה לאנגלית לחלוטין במשך מאה וחמישים השנים עד להולדתו של ג׳ון. אביו של טולקין, ארתור רעואל טולקין החשיב את עצמו לאנגלי טהור. ארתור היה פקיד בנק ועזב לדרום אפריקה בשנת 1890 על מנת לקבל קידום. לשם הגיעה גם אשתו, מיבל סופילד, שגם היא הייתה אנגליה. ג׳ון רונאלד (שנקרא בשם רונאלד בפי משפחתו וידידיו) נולד בבלומפנטין ב־3 בינואר 1892. זיכרונותיו מאפריקה היו מעטים אך מלאי חיים, כולל מפגש מעורר אימה עם עכביש גדול ושעיר, זיכרונות אלו השפיעו על כתיבתו; אולי גם בגלל שב־15 בפברואר 1896 אביו מת והוא, אימו ואחיו הצעיר הילארי חזרו לאנגליה. נוף ילדותו של טולקין היה תערובת של נוף תעשייתי בבירמינגהם ונוף כפרי אנגלי טיפוסי. טולקין בילה את חייו בשני אזורים אלו – הכפר בסרהול, עם תחנת הקמח מדרום לבירמינגהם; וברמינגהם האורבנית הקודרת, לשם הוא נשלח כדי ללמוד בבית הספר על־שם המלך אדוארד. במהלך תקופה זו המשפחה עברה ל״קינגס הית״, לבית ששכן ליד מסילת רכבת. דמיונו של טולקין הצעיר הוצת בידי רכבות הפחם שנסעו מ/אל וולש ונשאו על גבן כתובות מוזרות בוולשית. המשפחה עקרה שוב והפעם לאגבסטון – פרבר נעים יותר של בירמינגהם. בשלב זה, בערך בשנת 1900, אמו של טולקין, מיבל, נקטה בצעד שגרם למריבה קשה עם שאר המשפחה. היא ואחותה, מאי, הצטרפו לכנסיה הרומית־קתולית. רונאלד ואחיו, הילארי, נותרו קתולים נאמנים עד סוף חייהם. הכומר אשר העביר אותם לדת הקתולית וביקר אותם בקביעות היה האב פרנסיס מורגן שמוצאו היה חצי ספרדי וחצי וולשי. משפחתו של טולקין תמיד הייתה עניה, אך העניינים החריפו ב־1904, כאשר מיבל טולקין לקתה בסוכרת, שלא הייתה ניתנת לריפוי בתקופה ההיא. היא מתה ב־15 לאוקטובר באותה שנה, כאשר היא מותירה אחריה את רונאלד והילארי שגרו תקופה קצרה אצל דודתם (מתוקף נישואין) עד שהכומר פרנסיס אימצם ולקח אותם אל ביתו. בזמן זה רונאלד כבר הראה יכולות לשוניות מרשימות. הוא שלט היטב בלטינית וביוונית ובמספר שפות נוספות, הן מודרניות והן עתיקות, כולל גותית ופינית. הוא החל ליצור את השפות שלו, לשם ההנאה בלבד. הוא הכיר מספר חברים טובים בבית הספר על־שם המלך אדוארד, יחדיו הם הקימו את ה־T.C.B.S שפירושו הוא Tea Club, Barrovian Society שנקרא על שם מקום המפגש שלהם. הם נותרו חברים זמן רב וחלקו את היצירות הספרותיות שלהם. בעיה נוספת צצה כאשר טולקין הכיר אישה צעירה ששמה היה אדית בראט. כשטולקין היה בגיל 16, היא היתה בגיל 19. הם החלו בידידות שהעמיקה בהדרגה. אך האב פרנסיס התערב ואסר על רונאלד להתראות או לכתוב לאדית במשך שלוש שנים, עד להגיעו לגיל 21. רונאלד ציית להוראה. הוא הלך לקולג׳ Exeter באוקספורד ב-1911, שם הוא השקיע עצמו בלימודים קלאסיים, אנגלית עתיקה, שפות גרמניות (בעיקר גותית), וולשית ופינית, עד שב־1913 הוא חידש את קשריו עם אדית. לאחר קבלת ציונים נמוכים יחסית הוא שינה את ההתמחות שלו מלימודים קלאסיים ללימודי הספרות האנגלית. אחת מהפואמות שהוא גילה במסגרת אחד הקורסים לאנגלית עתיקה הייתה ה־Crist של Cynewulf:

Eala Earendel engla beorhtast Ofer middangeard monnum sended יחי אארנדל, המלאך הבוהק מכולם מעל הארץ התיכונה נשלח לאדם.

שורות אלו ויצירות אחרות העניקו לו את ההשראה לניסיונות הראשונים שלו ביצירת הלגנדאריום. בשנת 1913 הוא החל לעבוד בתור מורה ומלווה לשני ילדים מקסיקניים בצרפת, עבודה שנסתיימה בצורה טראגית, שלא באשמתו של רונאלד. אך מאותו יום הוא תיעב את צרפת וכל דבר צרפתי אחר. בינתיים הקשרים עם אדית התהדקו. היא המירה את דתה לקתולית ועברה לווארוויק. מקום מושבה של טירה עתיקה ונוף כפרי יפהפה שהטביעו את חותמם על טולקין.

המלחמה

בניגוד לשאר בני גילו, טולקין לא הצטרף לצבא מיד עם פריצת מלחמת העולם הראשונה, אלא חזר לאוקספורד והשלים את לימודי התואר הראשון שלו ביוני 1915. בשלב זה הוא החל לחבר פואמות ועבד על השפות שלו, במיוחד על שפה אחת שאותה הוא כינה קניה (מאוחר יותר היא התפתחה לקווניה) שהושפעה בעיקר מפינית. טולקין התגייס לבסוף כסגן משנה בגדוד ה־11 של חטיבת רובאי צפון לנקשיר, כאשר הוא עובד על הרעיון של אארנדיל הימאי שהפך לכוכב לאחר מסעותיו. במשך חודשים רבים טולקין היה במחנה באנגליה, הוא ואדית התחתנו בווארוויק ב־22 במרץ 1916. בסופו של דבר הוא נשלח לתפקיד מבצעי בחזית המערבית בצרפת, בדיוק בזמן לקרב הסום. לאחר ארבעה חודשים בחזית, טולקין לקה ב״קדחת התעלות״ (מחלה נפוצה בקרב חיילי החזית של מלחמת העולם הראשונה, תסמיני המחלה היו רגליים נפוחות מאד וחום גבוה). בראשית נובמבר הוא נשלח חזרה לאנגליה ושהה בבית החולים בבירמינגהם כחודש. עד חג המולד הוא התאושש. במהלך החודשים שבהם טולקין היה בחזית, כל חבריו מה־T.C.B.S, למעט אחד, נהרגו בקרבות. במהלך קרבות אלו, אולי בגלל חוויותיו, אולי כמחווה לזכר חבריו שמתו, הוא החל לכתוב את סיפוריו. סיפורי ה'סילמריליון' החלו להיווצר (אנו יכולים לראות את הסיפורים הללו ב־'Book of Lost tales') – בני הלילית או ״הנומים״, אשר דוברים קווניה וגולדורין. כאן נמצאים הסיפורים המוקדמים על המלחמה במורגות, המצור והנפילה של גונודלין ונרגותרונד ועלילות ברן ולותיין. במהלך 1917 ו־1918 טולקין סבל קשות ממחלתו, למרות שהמשיך לשרת בצבא בתפקידים שונים וקודם לסגן. כשהוא הוצב ב־Hull, הוא ואדית טיילו ביער ליד Roos ושם, בקרחת יער, אדית רקדה עבורו. זו הייתה השראתו לסיפור על ברן ולותיין, מוטיב מרכזי בלגנדאריום שלו. מאז הוא חשב על אדית כעל לותיין ועל עצמו כעל ברן. בנם הראשון, ג׳ון פרנסיס רעואל טולקין, נולד ב־16 בנובמבר 1917. כאשר הפסקת האש נחתמה, ב־11 בנובמבר 1918, טולקין החל לחפש עבודה באקדמיה וכאשר הוא שוחרר הוא החל לעבוד במסגרת הפרוייקט של המילון החדש לאנגלית, הידוע יותר בשם מילון אוקספורד. כמו כן הוא פרסם לראשונה חלק מה 'Lost Tales'. במסגרת סדנת קריאה בקולג׳ Exeter, הוא קרא בפני המשתתפים את 'נפילת גונדולין' והיצירה התקבלה היטב. בשנת 1920 הוא התקבל לעמדה בכירה באוניברסיטת לידס. באוניברסיטת לידס הוא שיתף פעולה עם אי.וי גורדון במהדורה המפורסמת 'סר גאווין והאביר הירוק', ובנוסף הוא המשיך לכתוב ולסגנן את 'The Book of Lost Tales' ושפות בני הלילית שלו. הוא וגורדון ייסדו "מועדון ויקינגים" לסטודנטים, שהוקדש בעיקר לקריאת סאגות נורדיות עתיקות ושתיית בירה. עבור מועדון זה הוא וגורדון כתבו את 'Songs for the Philologists', שהורכב משירים מסורתיים ושירים מקוריים שתורגמו לאנגלית עתיקה, נורווגית עתיקה וגותית. שני ילדים נוספים נולדו לטולקין – מייקל הילארי רעואל באוקטובר 1920 וכריסטופר רעואל ב־1924. ב־1925 טולקין החל לכהן כפרופסור באוקספורד.

כריכת ספרו הראשון של טולקין ספרו הראשון של טולקין (פורסם בשנת 1922)

משפחה וחברים

טולקין השתלב היטב באוקספורד. למרות שהפרסומים שלו היו מועטים, הם השפיעו רבות, במיוחד הרצאתו ״ביאוולף, המפלצות והמבקרים״, למרות שבמבט כולל, חייו האקדמיים לא הותירו חותם של ממש. אדית ילדה את בתם היחידה, פריסיליה, ב־1929. טולקין נהג לכתוב ולצייר לילדיו מכתבים מ״סנטה קלאוס״ בכל חג מולד, מכתבים אלו התפרסמו ב־1976 בספר 'The Father Christmas Letters'. ג׳ון, הבן הבכור, הפך להיות כומר, מייקל וכריסטופר שירתו שירות צבאי בחיל האוויר המלכותי, מייקל התמנה למנהל בית ספר וכריסטופר הפך למרצה באוניברסיטה. פריסיליה הפכה לעובדת סוציאלית. הם חיו בהדינגטון, פרבר צפוני שקט של אוקספורד. חייו החברתיים של טולקין היו עשירים, הוא היה אחד המייסדים של קבוצת חברים מאוקספורד, בעלי עניין משותף. קבוצה זו נודעה בשם ה"אינקלינגס" (Inklings), אחד החברים בקבוצה היה ק.ס לואיס, שהפך לחבר קרוב של טולקין. ה"אינקלינגס" נפגשו תכופות לשיחה, שתיה וקריאה משותפת של יצירות ספרותיות של החברים בקבוצה.

Eagle and the child הפאב שבו טולקין וה"אינקלינגס" הרבו לשבת היה ה־'Eagle and the child'. הפאב פתוח עד היום תחת אותו שם. במקום ישנה לוחית המנציחה את פועלם של טולקין וק.ס לואיס, שני החברים הבולטים ביותר מחבורת ה"אינקלינגס".

הספרים

גם כשלימד באוקספורד, טולקין שקד על פיתוח המיתולוגיה והשפות. יום אחד, כשניקה את שולחנו וזרק ניירות טיוטא, גילה נייר שעליו רשם קודם לכן "בחור באדמה חי לו הוביט". טולקין החליט לגלות מי זה ההוביט הזה ומדוע הוא חי בחור. מהחקירה הזו נולד סיפור שהוא סיפר לילדיו ואף קרא לאחרים. ב־1936, הגיע כתב יד חלקי לידיה של סוזן דגנול, עובדת בהוצאה לאור של ג׳ורג׳ אלן ואנווין. סוזן ביקשה מטולקין לסיים את כתב היד ולהגיש את הסיפור לסטנלי אנווין, יו״ר ההוצאה לפועל, אשר קרא את כתב היד לבנו בן ה־10, ריינר, אשר הביע את התלהבותו, וכך ה'הוביט' יצא לאור בשנת 1937 ונחל הצלחה רבה. ההצלחה הייתה כל כך רבה שסטנלי אנווין שאל את טולקין אם יש לו חומרים נוספים לפרסום.

הכריכה של המהדורה הראשונה של ההוביט כריכת המהדורה הראשונה של ה'הוביט' בשלב זה, טולקין החל לערוך את הלגנדאריום שלו מחדש על מנת לגרום לו להפוך קריא וברור יותר. כמה אלמנטים מהלגנדאריום נכנסו כבר אז לתוך ה'הוביט'. הוא קרא לחיבור המלא ה'סילמריליון' או ה־'Quenta Silmarillion'. הוא הגיש חלק מהסיפורים המוגמרים לאנווין אשר הגיש אותם למבקר. תגובת המבקר הייתה מעורבת: מצד אחד, שלילית בקשר לפואמות, ומצד שני, חיובית בקשר לסיפור. (הסיפור עצמו היה על ברן ולותיין) ההחלטה הסופית של המבקר הייתה שהסיפור לא מסחרי. אנווין הפנה את דעתו של המבקר לטולקין וביקש ממנו המשך ל'הוביט'. למרות שטולקין התאכזב מהכישלון של ה'סילמריליון', הוא הסכים לקחת על עצמו את המשימה של כתיבת ההמשך של ה'הוביט'. המשך הסיפור ידוע – ההמשך התפתח ליותר מאשר סיפור ילדים, 16 שנה של עבודה התנקזו לספר הזה שהתפרסם בעיקר בשל ריינר אנווין, שהפך בבגרותו למנהל בחברה ועזר מאד בתהליך הוצאתו לאור וחיבורו. אנו צריכים להודות בעיקר לו, אשר גרם לחברת אנווין לקחת על עצמה את הסיכון של 1,000 ליש״ט ולהוציא לאור את 'שר הטבעות' בשלושה חלקים, אשר יצאו ב־1954 וב־1955. גם המוציאים לאור וגם המחבר לא חזו את ההשפעה העצומה שהייתה לספר הזה. והשאר? היסטוריה.

כריכת המהדורה הראשונה של שלושת כרכי שר הטבעות כריכת המהדורה הראשונה של שלושת כרכי 'שר הטבעות' לאחר פרישתו בשנת 1969, אדית ורונאלד טולקין עקרו לבורנמאות. ב־22 בנובמבר 1971, אדית נפטרה ורונאלד עבר לאוקספורד. ג׳ון רונאלד רעואל טולקין נפטר ב־2 בספטמבר 1973. הוא נקבר ביחד עם אשתו, על המצבה מתנוססת הכתובת הבאה:

Edith Mary Tolkien, Luthien, 1889-1971 John Ronald Reuel Tolkien, Beren, 1892-1973

קברם של ג׳.ר.ר ואדית טולקין קברם המשותף של ג׳.ר.ר ואדית טולקין – ברן ולותיין

חתימתו של ג׳.ר.ר טולקין חתימתו של ג׳.ר.ר טולקין תמונות כריכות הספרים מפורסמות באדיבות הניו־יורק טיימס (© כל הזכויות שמורות). צילומי המקומות באדיבות טל כץ ואסף רקוביץ (שטיילו באנגליה וסיירו במקומות שבהם טולקין חי וכתב).

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות