מתוך מכתב מספר 306

במכתב זה טולקין מספר על המסע שלו לשוויץ בצעירותו. הנופים וההרפתקאות שהוא חווה במסע זה נחרטו במוחו ושימשו אותו אחר כך, כאשר יצר את יצירותיו הספרותיות. בתחתית מכתב זה ישנן תמונות של המקומות המוזכרים בו, להתרשמותכם.

ממכתב למייקל טולקין

[למעלה, טולקין רשם : "נמצא בין רישומי המפוזרים, לא מוכן. המכתב לא נשלח מסיבות אשר פרחו מזכרוני. ג'.ר.ר.ט 11.10.68". אך לבסוף, נשלח המכתב למייקל טולקין. כתיבת המכתב החלה בדרך סנדפילד  מס' 76 (טולקין העיר : מעט לאחר ה25 באוגוסט 67') והושלם בדרך לייקסיד מס' 19, הבית החדש, אשר נחשב כחלק מפוּל, דורסט אך היה למעשה פרוור של בורנמאות'.]

 

הנני…מאושר מכך שיצא לך להכיר את שוויץ, ואת החלק שבעבר הכרתי טוב כל כך ואשר היתה לו השפעה נרחבת ביותר עלי.

מסעו של ההוביט (בילבו) מריוונדל אל מעבר להרי הערפל, כולל מפולת הסלעים אל יערות האורן, מבוסס על הרפתקאותי ב 1911 : שנה שמשית מופלאה, אשר במהלכה, למען האמת, לא ירדה טיפת גשם בין אפריל לסוף אוקטובר, פרט לערב ובוקר הכתרתו של ג'ורג' החמישי –  Adfuit omen (בלטינית: סימן מקדים).

זכרונותי ממסעותינו שהתנהלו בעיקר ברגל בחבורה של 12 איש אינם צלולים כפי שהיו, אך עדין נותרו המון תמונות בהירות כשמש (עד כמה שאפשר בזכרון של אדם מבוגר).

למעשה, צעדנו עם תרמילים גדולים כל הדרך מאינטרלקן, בעיקר דרך ההרים, עד ללאוטרברונר (Lauterbrunner)  והלאה למוּרן ולבסוף הגענו ללאוטרברונרטל – עמק הלאוטברונר.

בקושי ישנו, לעיתים קרובות על ערימות שחת וחציר, מכיוון שהלכנו על-פי מפה ונמנענו עד כמה שאפשר מדרכים סלולות, ואת ארוחת הבוקר הדלה בישלנו בעזרת כלי בישול ומעט "ספירידוין" (כפי שדובר הצרפתית הלא מלומד שליווה אותנו קרא לכוהל מפולג [ספירט]).

סביר להניח שהמשכנו מזרחה אל מעבר לשיידאגה לגרינדלוולד, כשאייגר ומוֹנך לימיננו, ולבסוף הגענו למיירינגן. עזבתי את הנוף של היוּנגפראו בצער רב ובחוסר רצון מוחלט : שלג ניצחי, פיסגה שמגיעה כמעט עד לשמש הנצחית, והסילברהורן משסע את השמיים הכחולים: הסילברטין; קלבדיל של חלומותי.

לאחר מכן חצינו את מעבר גרימסל במורד דרך מאובקת, מעבר לנהר הרונה, היכן שכרכרות סוסים עדיין נסעו; אך לא עבורנו. הגענו לבריג ברגל. זכרון לא נעים של המולה: רשת החשמליות שחרקו לאורך הפסים פעלה כמעט 20 שעות ביממה. כך לפחות, היה זה נדמה…

לאחר לילה טיפסנו כאלף רגל לכפר למרגלות קרחון אלץ' (Aletsch), ושם לנו מספר לילות בפונדק כפרי תחת קורת גג ובמיטות (או למען האמת, שק חסר צורה עליו נימנמת). אני יכול לזכור מספר תקריות משם! אחת מהן היתה שהלכתי לוידוי בלטינית. תקרית פחות חשובה היתה המצאת השיטה לטיפול בחברינו העכבישים, שכללה טיפטוף שעווה חמה על גופם השמן (דבר שהמשרתים לא אהבו); כמו כן, היה גם משחק הבוֹנֵה שתמיד ריתק אותי. היה זה מקום נהדר למשחק: מים בשפע זרמו במורד הפלג ממרומים, אבנים המותאמות לבניית סכר לא היו במחסור, שיחים דשא ובוץ. מהר מאוד היתה לנו מעין "ביצה" קטנה ומקסימה (שהכילה, אני מניח, כ200 גלונים של מים). או אז התעורר בנו הרעב, ואחד מההוביטים שבחבורה (הוא עדיין בחיים), צעק "אוכל!" והחריב את הסכר בעזרת מקל ההליכה שלו. המים געשו במורד הגבעה ולפתע הבחנו שסכרנו זרם שהמשיך עד למאגר המים של אותו פונדק. באותו רגע אישה מבוגרת עם דלי יצאה מהפונדק ע"מ להביא קצת מים, והתקבלה ע"י מסה של מים שוצפים. היא השליכה את הדלי וברחה בצעקות לכל הקדושים. התחבאנו למשך זמן מה, ולבסוף התפננו, מטונפים (כך הינו רוב הטיול) אך מרוצים, לארוחת הצהריים.

יום אחד יצאנו לצעדה ארוכה בליווי מדריכים אל קרחון אלץ', ושם כמעט נהרגתי. אמנם מדריכים היו, אך השפעות הקיץ החם היו מעבר לנסיונם, או שלא היה להם איכפת במיוחד, או שהתחלנו מאוחר מלכתחילה. בכל מקרה, בצהרי היום הינו בטור על קטע צר עם מדרון מושלג לימיננו, ולשמאלנו גיא. אותו קיץ המס שלגים רבים, ואבנים וסלעים אשר בדרך-כלל היו מכוסים, אני מניח, היו עתה חשופים. חום השמש המשיך להמיס ונחרדנו לראות רבים מאותם סלעים מתחילים להדרדר לכיווננו בתאוצה מצטברת:בגדלים שונים, החל מתפוז וכלה בכדורי-רגל גדולים, ומעט גדולים בהרבה. הם שרקו מעל המעבר בו הינו, וצללו הישר לגיא. מחיאות כפיים גבירותי ורבותי.

הסלעים התדרדרו באיטיות ובקו ישר אך הדרך היתה גסה והיית צריך להשגיח על הדרך בה אתה צועד. אני זוכר את חברת הקבוצה שצעדה לפני (מנהלת בית-ספר מבוגרת) כשנתנה צווחה פתאומית וזינקה קדימה כשגוש סלע גדול נחת ביננו, במרחק של כרגל לפני ברכי הלא גבריות עדיין.

לאחר מכן הלכנו לולאיס, ומשם זכרונותי צלולים פחות; למרות שאני זוכר את הגעתנו, מטונפים כרגיל, ערב אחד לצרמט ואת המבטים שקיבלנו מנשים בורגניות…

טיפסנו עם מדריך לבקתה בהרים, בעזרת חבלים (אחרת היתי נופל בבקעים), ואני זוכר את הלובן המסנוור של המדבר המושלג ביננו ובין פסגתו השחורה של המטרהורן מספר מיילים הלאה. אני מניח שכל זה לא כל כך מעניין עכשיו, אך היתה זו חוויה נהדרת מבחינתי, בגיל 19, לאחר ילדות עניה.

נסעתי לאוקספורד באותו קיץ…

~~~~

תמונות המקומות השונים שעליהם טולקין כתב במכתבו:   

 

מפת המסלול


דרך סנדפילד מס' 76

פוּל, דורסט

בורנמאות'

אינטרלקן

מוּרן

לאוטרברונרטל

שיידאגה

גרינדלוולד

אייגר

מוֹנך

Der Mönch

מיירינגן

יוּנגפראו

אייגר מוֹנך ויונגפראו

סילברהורן

מעבר גרימסל

נהר הרונה

בריג

קרחון אלץ'

ולאיס

צרמט

מטרהורן

 

 

 

 

שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות