תמליל ראיון עם ג׳.ר.ר טולקין

כפי שפורסם במקור באתר News From Bree
שודר לראשונה בינואר 1971 ברדיו BBC 4 בתוכנית Now Read On…‎, המראיין היה דניס גארולט.
…הרבה לפני שכתבתי את ההוביט והרבה לפני שכתבתי את זה [שר הטבעות – ר.ב] בניתי את עולם המיתולוגיה.

אז היתה לך תוכנית שהיה ניתן לעבוד לפיה.

סאגות עצומות, כן… הן היו מפותחות כפי ש״ההוביט״ עצמו היה, ההוביט במקור לא היה חלק מהן, אך ברגע שהוא ״הגיח לעולם״ הוא גם הגיח אל הפעילויות שהתרחשו בעולם זה.

אז הדמויות שלך והסיפור שלך אכן לקחו פיקוד.

[מדליק מקטרת]

אמרתי לקחו פיקוד, לא התכוונתי שהיית לחלוטין תחת השפעתם או משהו מהסוג הזה…

הו לא, אני לא חולם כלל, זה לא אובססיה בשום מובן. יש לך הרגשה שבנקודה הזו A,‏ B,‏ C,‏ D רק A או אחת מהן נכונה ואתה חייב לחכות עד שאתה רואה, היו לי מפות כמובן. אם אתה עובד על סיפור מסובך אתה חייב לעבוד על מפה, אחרת לא תוכל לעשות מזה מפה לאחר מכן. הירחים שלבסוף חשבתי עליהם היו הירחים והשקיעות שלבסוף היו אלו שנראו כאן בחלק זה של העולם ב־1942.

התחלת לכתוב [את שר הטבעות – ר.ב] ב־1942, נכון?

הו לא, התחלתי לכתוב ברגע שההוביט הוצא לאור – בשנות השלושים.

הוא [שר הטבעות – ר.ב] הושלם באופן סופי רגע לפני שהוא יצא לאור…

כתבתי את המילה האחרונה… בערך בשנת 1949 – אני זוכר שממש בכיתי בסופה של העלילה. אבל היתה כמובן מידה נכבדה של שכתוב. הדפסתי את כל העבודה פעמיים וחלקים רבים מתוכה המון פעמים, במיטה או בעליית הגג. לא יכולתי להרשות לעצמי הדפסה מקצועית. יש גם כמה טעויות וזה די משעשע אותי שהיו מספר טעויות מפחידות בדקדוק שדי מזעזע לחשוב שפרופסור לספרות ודקדוק עשה אותן – למרות שעכשיו אני לא צריך לחשוש למעמדי.

לא שמתי לב לטעויות כאלו.

היתה פעם אחת שהשתמשתי ב־Bestrode כצורת העבר הבינונית של Bestride! [צוחק]

האם יש לך רגשות אשמה על כך שכפילולוג [לשונאי – ר.ב] וכפרופסור לשפה האנגלית שהתעניין במקורות העובדתיים של השפה, הקדשת חלק גדול מחייך לדבר בדיוני?

לא. אני בטוח שזה הוסיף רק טובות לשפה. יש באמת הרבה הגיון לשונאי בה. אני לא מרגיש אשמה בקשר לשר הטבעות.

האם יש לך חיבה מיוחדת לחיים הנוחים והביתיים שהפלך מגלם: הבית, המקטרת, האח והמיטה – המעלות הביתיות?

האם לך אין חיבה כזו?

האם אין לך חיבה כזו, פרופסור טולקין?

בוודאי שכן.

אז האם יש לך חיבה מיוחדת להוביטים?

בגלל זה אני מרגיש בבית… הפלך מאד דומה לסוג העולם שבו התחלתי להיות מודע לדברים, שכנראה היו יותר ממשיים עבורי מכיוון שלא נולדתי כאן, נולדתי בבלומסדייל שבדרום אפריקה. הייתי מאד צעיר כשחזרתי אך בגיל כזה יש דברים שנטמעים בזכרונך גם אם אתה לא מודע להם. אם עץ חג המולד שלך הוא אקליפטוס ואתה מוטרד באופן קבוע מחול וחום – ואז, בגיל שבו הדמיון מתפתח לראשונה מוצא את עצמך בכפר ווארוויק השליו, אני חושב שזה מעודד אהבה מיוחדת למה שאתה יכול לכנות הארץ הכפרית התיכונה של אנגליה, שבנויה על מים טובים, אבן, עצי בוקיצה ונהרות שקטים וקטנים וכו', וכמובן, אנשים כפריים.

באיזה גיל הגעת לאנגליה?

אני מניח שבגיל 3 וחצי, בעייתי כמובן, מכיוון שזהו הגיל שאנשים אומרים שהם לא זוכרים ממנו מאומה – זה כמו צילום תמידי של אותו דבר באותו נוף, שינויים קטנים יוצרים טשטוש. אבל אם לילד יש שינוי חריף כמו זה, הוא מודע. ואז יש ניסיון להתאים את הזכרונות הישנים לחדשים. יש לי תמונה בהירה וחיה על הבית שכעת אני יודע שהוא העתק מושלם של הבית שלי בבלומפונטיין ושל בית סבתי בבירמינגהם. אני עדיין זוכר את עצמי הולך במורד הדרך לבירמינגהם ותוהה מה קרה לגלריה הגדולה ולמרפסת. אני עצמי זוכר דברים היטב, אני זוכר בבהירות את עצמי בגיל שנתיים מתרחץ באוקיינוס ההודי.

פרודו מקבל עליו את עול הטבעת ומגלם את הגיבור בעל המעלות של סיבולת גדולה ושימור, לפי פעולותיו ניתן לומר שבאופן בודהיסטי הוא 'הגיע להארה'. הוא הפך להיות כמעט דמוי ישו. למה בחרת בן־מחצית, הוביט, לתפקיד זה?

לא בחרתי, לא היתה לי הרבה בחירה, אני כתבתי את ההוביט, אתה מבין… וכל מה שניסיתי לעשות הוא להמשיך מהנקודה שההוביט הפסיק. היו לי הרבה הוביטים לבחירה, לא?

אכן, אבל אין משהו דמוי ישו בבילבו.

לא…

אבל למרות הסכנה הוא נאבק וממשיך, ומנצח.

אך זה נראה יותר כאלגוריה על המין האנושי. אני תמיד התרשמתי שאנו שורדים בגלל האומץ הלא נורמלי של אנשים קטנים כביכול כנגד משימה בלתי אפשרית: הרי געש, ג'ונגלים, חיות טרף… אבל הם ממשיכים הלאה, כמעט בעיוורון.

אני חשבתי שמתקבל על הדעת שמידגארד יכולה להיות הארץ התיכונה או שיש קשר בינהן.

כן, הן דומות. הרבה אנשים טועים לחשוב שהארץ התיכונה היא סוג אחר של כדה"א, או כוכב אחר כמו במדע הבדיוני, אבל זו רק מילה מיושנת לעולם שבו אנו חיים, שחשבו שהוא מוקף באוקיינוס.

זה נראה לי שהארץ התיכונה היא במובן מסויים העולם שלנו רק בתקופה אחרת.

לא… זה פשוט מימד אחר של דמיון, כן.

האם תכננת שבשר הטבעות, גזעים מסוימים יגלמו תכונות בסיסיות: בני הלילית חוכמה, הגמדים מלאכת־כפיים, בני אדם חקלאות ולחימה, וכך הלאה?

לא תיכננתי זאת, אבל כשיש לך את האנשים הללו בהישג יד, אתה חייב לעשות אותם שונים. בוודאי שכולנו יודעים שבסופו של דבר נותר לנו לעבוד רק עם האנושות, זה החומר היחידי שיש לנו. כולנו צריכים – או לפחות חלקנו הגדול – לרצות כוח שכלי גדול יותר, כוח אמנותי שמשמעותו קיצור הפער בין החזון לבין ההוצאה לפועל, והיינו רוצים יותר זמן, אם לא זמן בלתי מוגבל, שבו נוכל להמשיך ללמוד וליצור. ולכן בני הלילית הם במובן מסוים בני־אלמוות. הייתי חייב להשתמש בבני אלמוות, לא התכוונתי שהם בני אלמוות, רק שהם מאד מאריכי חיים ואורך החיים הזה כנראה ארוך כחיי הארץ. הגמדים, כמובן, הם מאד ייחודיים – לא תאמר שבהרבה דרכים הם מזכירים לך את היהודים? לשפתם יש את הייחוד השמי, היא בנוייה כשפה שמית. הוביטים הם רק כפריים אנגליים, קטנים בגודלם וזה משקף (באופן כללי) את קוצר דמיונם – אך לא את קוצר אומץ ליבם והסיבולת שלהם.

זה נראה כאחת הנקודות החזקות בסיפור, התשלובת האדירה של השמות – אך אף אחד לא מתבלבל, לפחות לא בקריאה השנייה.

אני מאד שמח שאתה אומר לי את זה בגלל שהיו לי צרות רבות בגלל זה. וזה מקנה לי הנאה רבה, שם טוב. כשאני כותב אני תמיד מתחיל בשם. תן לי שם וזה יניב סיפור.

מכל השפות שאתה מכיר, איזו הכי עזרה לך בכתיבת שר הטבעות?

הו אל… מהשפות המודרניות, הייתי אומר שוולשית תמיד משכה אותי בגלל הסגנון והצלילים שלה יותר מכל שפה אחרת, למרות שלראשונה ראיתי אותה על משאיות פחם, תמיד רציתי לדעת מה זה אומר.

נראה לי שהצליל הוולשי מופיע בשמות שבחרת עבור הרים ומקומות כלליים.

נכון, אבל זה היה נדיר, אני הושפעתי בעוצמה מהפינית.

האם ניתן להחשיב את הספר הזה כאלגוריה?

לא. אני מתעב אלגוריה בכל פעם שאני מריח אותה.

האם אתה מחשיב את העולם כפוחת והולך כפי שהעידן השלישי פוחת בספרך, והאם אתה רואה עידן רביעי עבור העולם הנוכחי, העולם שלנו?

בגיל שלי אני אחד מהאנשים שחיו באחת מהתקופות המשתנות ביותר בהיסטוריה. בוודאי שתוך 70 שנה לא יכול להיות כזה שינוי.

יש מעין איכות סתווית בכללו של שר הטבעות, באחד מהמקרים דמות אחת אומרת שהסיפור ממשיך אך היא נשמטה מתוכו… בכל מקרה, הכל פוחת, דועך ולפחות לקראת הסוף של העידן השלישי, כל בחירה נראית כמנתצת איזשהו מנהג. ולי זה נראה כמו שורה משל טניסון: הסדר הישן משתנה, מפנה את מקומו לחדש, ואלוהים מגשים עצמו בהרבה דרכים. איפה אלוהים בשר הטבעות?

הוא מוזכר פעם או פעמיים.

האם הוא האחד?

האחד, כן.

האם אתה דתי?

הו כן, אני רומי קתולי, קתולי אדוק.

האם אתה רוצה להיזכר בעיקר בזכות כתביך על הלשונאות והשאר או על־ידי שר הטבעות וההוביט?

אני לא חושב שיש לי הרבה ברירה בנושא הזה – אם יזכרו אותי בכלל זה יהיה בגלל שר הטבעות ואני אסתפק בזה. זה יהיה כמו המקרה של לונגפאלו (Longfellow), אנשים זוכרים שהוא כתב את ה־Huawatha, ושכחו לחלוטין שהוא היה פרופסור לשפות מודרניות.

אודות דניס גארולט

מה המצב?
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות