הטעייתו של סאורון

במועצת המלחמה לאחר הקרב על גונדור אומר גנדלף את הדברים הבאים:

"סאורון יודע שאותו חפץ יקר, שאבד לו, אכן נמצא בשנית, אך הוא אינו יודע היכן הוא, מכל מקום, כך אנו מקווים, ועל כן הוא מתלבט בספקות. כי אם אמנם מצאנו את הדבר ההוא, יש גם יש אי אלה שלהם הכוח להפעילו…

ספקותיו הולכים וגוברים, בעוד אנו מתייעצים בזה. עינו חותרת להגיע אלינו ומתעלמת מכל תנועה אחרת. ועלינו להחזיק בה. כל תקוותנו תלויה בכך. הנה איפוא עצתי. הטבעת, לא בידנו היא. אם מתוך תבונה ואם מתוך משוגה שאין גדולה ממנה, היא נשלחה להיות מושמדת, לבל תשמיד אותנו. בלעדיה לא נוכל להתגבר על האויב. בכל מחיר עלינו להשיח את עינו ממקור סכנתו האמיתי. אמנם לא נוכל להשיג ניצחון בכוח הנשק, אך בכוח הנשק נוכל לתת לנושא הטבעת סיכוי יחיד ולו רופף. בדרך שאראגורן התחיל בה, עלינו להמשיך. עלינו לקרוא תיגר על סאורון, עלינו למשוך את כוחו הנסתר החוצה על מנת לרוקן את ארצו שלו. עלינו להערך למסע נגדו, מיד. נשמש לו אנחנו פיתיון, לו גם עלולות מלתעותיו להיסגר עלינו. הוא ישלח ידו אל הפיתיון בחמדה ובתקווה, כי יראה במעשה הנמהר עדות לשחצנותו של האדון החדש אשר לטבעת. הוא יאמר בליבו כך: "כך? מהר מדי ורחוק מדי הוא מושיט צוואר. אדרבה יתקרב אליי, ואני לוכדו במלכודת שאין מוצא הימנה. אמחצנו ואת הגזילה אשיב לידי ושלי תהיה לעד." (שיבת המלך עמ' 137, כל הציטוטים הם על פי תרגומה של רות לבנית)

תמיד התעוררה אצלי השאלה מדוע גנדלף מרשה לעצמו לקוות שסאורון מניח כי הטבעת נמצאת בגונדור, ולא רק לקוות אלא אף להכין תוכנית פעולה כפי שראינו בקטע שלעיל. סאורון יודע כי הטבעת ירדה דרומה, אולם מדוע להניח שהיא נמצאת אצל ארגורן או אצל אחד הגיבורים האחרים. הרשימה הנוכחית באה לתת תשובה על השאלה הזו. נטען כי סאורון הוטעה בטעות כפולה אשר הובילה אותו למסקנה כי הטבעת נמצאת בגונדור במקום בדרכה לאנדוין, הר האבדון

הטעיה ראשונה ההוביטים

כזכור בחבורת הטבעת נועדו להשתתף פרודו וסאם כנציגי ההוביטים בלבד. זה לא קרה. לחץ מתון של פיפין ומרי עשה את שלו כדי להביא אותם להשתתף במסע דרומה יחד עם פרודו וסאם. השתתפות זו הטעתה את האויב. שכן לאורקים אשר נשלחו לחטוף הוביטים, לא הוגדר כמה הוביטים ישנם בחבורת הטבעת ומה היקף המשימה. כתוצאה מכך כאשר נחטפו פיפין ומרי הניחו האורקים כי בכך הושלמה המשימה ופנו לשוב הביתה. ניתן רק לשער מה היה קורה אם פרודו וסאם היו נציגי ההוביטים היחידים בחבורה. במקרה זה האורקים לא היו מוותרים עד שהיו מוצאים וחוטפים אותם. פיפין המחיש את הנקודה הזו בצורה מבריקה באופן שבו הוא טיפל באורק מלוגבורז – גרישנאק. כפי שהבין פיפין הגורם החשוב היה הטבעת ואותה הוא ניסה "למכור" לאותו אורק. כמובן שלפיפין לא הייתה שום טבעת אבל ההטעייה הספיקה כדי להוציא אותו ואת מרי ממעגל האורקים ואז בעזרת המזל והרוכבים הרוהירים להביא למותו של האורק ולהימלטותם של מרי ופיפין. כפי שהוברר לאחר מכן כאשר פיפין הסתכל בפלאנטיר של אייזנגרד, הנחתו של סאורון הייתה שפיפין ומרי הובאו לאייזנגרד ואכן הוא שלח נאזגול להביא אותם משם. אם נמשיך את הקו המחשבה הזה, אזי סאורון הניח שהטבעת נמצאת בידיהם של פיפין ומרי ומהם היא עברה לידיים של אראגורן וחבריו הגיבורים.

פיפין ומרי נחטפו מערבה. סאורון היה מודע לכך אך בלי ידיעה על פרודו וסאם שפנו מזרחה עם הטבעת. כתוצאה מכך סאורון מניח שהטבעת הייתה בידיים של פיפין ומרי וכתוצאה מגורמים מסוימים עברה לידיים של ארגורן ושותפיו, ולכן היא נמצאת בגונדור. עד כאן ההטעיה הראשונה.

הבעיה בהטעיה הזו, היא שמרגע שפרודו נתפס במערת שילוב בידי האורקים והובא לקירית אונגול סאורון היה צריך לדעת שההנחה הראשונית שלו איננה מדויקת. היו יותר מהוביט אחד במסע דרומה. ובכל זאת כפי שרואים מהספר השישי עד הרגע שפרודו ענד את הטבעת, סאורון היה בטוח שהטבעת בידים של גונדור. כלומר, ההטעיה הראשונה איננה מספקת כדי להסביר את טעותו של סאורון. היא אולי הכרחית כפי שנראה בהמשך אך היא איננה מספקת, ולכן אני רוצה לשרטט כאן את מה שאני חושב היה הגורם השני שהטעה אותו.

אייזנגרד ושודדי הים של אומבר

ניתן לטעון כי בקרב על המערב היו כמה קרבות מכריעים, ביניהם הקרב בנקרת הלם, ונפילתו של שר הנזגול בידי מרי ואאווין. ואולם שני הקרבות שנראה שהותירו את החותם הברור ביותר על סאורון היו נפילת אייזנגרד ומפלת שודדי הים של אומבר, ולו מהסיבה שלכאורה לא היה שום גורם אנושי-ארצי שיכול היה לגרום למפלות אלו. בהתייחסות לאייזנגרד תיאודן עצמו אומר "אפילו אם תאסוף את כל אנשי הגליל לא תצליח לכבוש את אייזנגרד" (שני המגדלים עמ' 135). במקום אחר, בהתייחסות לשודדי הים, דנתור אומר לפני מותו לגנדלף "גונדור הולכת למפלתה… שודדי הים של אומבר עולים במעלה הנהר לכבוש אותה" (שיבת המלך עמ' 113)

כלומר, לכאורה לא היה לכוחות המערב שום אפשרות להשיג את הניצחונות הללו, ובכל זאת בשני המקרים הושג ניצחון מרהיב. בנקודה זו עולה השאלה כיצד הושגו ניצחונות אלו? התשובה, מנקודת מבטו של סאורון, היא שימוש בטבעת. רק שימוש בטבעת יכל להביא לנפילת אייזנגרד ולמפלת צי שודדי הים של אומבר. למעשה, גימלי אומר את זה באופן כמעט מפורש בנוגע לניצחון על שודדי הים: "כי אכן מוזר ומופלא הוא שעצת מורדור הופרה בעזרת חיל רפאים ובני חושך. בנשק שלה עצמה היא הובסה!" (שיבת המלך עמ' 134) כלומר, אלמלא אנחנו יודעים כיצד הושג הניצחון בפועל, ההסבר הסביר לניצחון היה שימוש בכוחות האופל קרי בטבעת. גם בנוגע לניצחון באייזנגרד השתתפותם של האנטים במלחמה הייתה נתפסת כבלתי סבירה בעליל גם בלי להוסיף את חילוץ הפלאנטיר מהאורתנק (אירוע שלמעשה לולי מערבותו של לשון כחש לא יכול היה לקרות)

הניצחונות בשני המקרים הללו מהווים את הדוגמאות הברורות ביותר לטעות של סאורון בהבנת מפת ההתרחשויות במלחמה. סאורון לא הניח שהיו אלה כוחות הארץ התיכונה, האנטים ורוחות אבן הארך,שיפעלו נגד סאורמן קוטל העצים ובשירותו של בית מלוכה אביון מן הצפון (כביטויו של דנתור) וכך ימנעו את ניצחונו במערב. כוחות אלו היו מחוץ למפה הגיאו-פוליטית הרלוונטית למשחק הכוח בו היו מעורבים סאורון, סאורמן, תיאודן ודנתור. הופעתם היתה בלתי צפויה כמעט כמו הופעתם של ההוביטים במערכת ההתרחשויות. מה שהוא הניח היה שהגורם שפעל הייתה הטבעת הראשה. גם אם הוא הבחין בעזרת  הנאזגול באנטים או זיהה את רוחות הרפאים של אבן הארך הוא בודאי תפס אותם כגורמים הנשלטים בידי הטבעת ("טבעת למשול בם") ולא כגורמים חופשיים הפועלים על פי בחירה חופשית.

סיכום

שני הגורמים שהצבעתי: הימצאותם של ההוביטים במערב, והניצחונות באייזנגרד ועל שודדי הים של אמבור, הביאו להטעיית סאורון ולאמונה כי הטבעת נמצאת בגונדור ועל פי זה הוא פעל. טעותו התבררה לו כאשר פרודו ענד את הטבעת והכריז בעלות עליה. אז התברר לו כי אויביו פעלו בדרך אחרת לגמרי ממה שהוא חשב. סביר להניח שבזמן שנותר לא היה לו זמן להעלות השערות על הדרך בה כבשו את אייזנגרד, או ניצחו את שודדי הים של אומבר. מעייניו היו נתונים להישרדותו על ידי הנאזגול. אולם לנוכחים בזירה קיים יתרון ברור על אלו שמחוץ לה והנוכחים בזירה היו סאם, פרודו וגולום. וגולום בנופלו להר האבדון סיים את הדיון מבחינת שר האופל.

שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות