פרק 17: גנב בפרוץ הסופה

חמשירים מאת יניב, המספרים על המתרחש בפרק:

 
שליח הגיע לומר דברים למחרת היום,
ותורין חשב שזה בזכות דיין ה"איום",
תורין הסכים להקשיב לדברים,
בתנאי שיבואו לא חמושים ומעטים,
אז הגיעה המשלחת בצהריים פתאום.

הגיעה המשלחת לשאת ולתת,
אך תורין לא שינה דעתו אפילו כעת,
איני משנה דעתי לעיתים אמר,
ואין לכם מה להציע, אף לא דבר,
אך אז נתגלה מהו קלף מקחם באמת.

היה הוא בהלם, למשך זמן רב,
שאל אז פתאום – מי את הארקנסטון גנב,
חשד ביושרם של הנוכחים במקום,
ואז בילבו התוודה פתאום,
ובפרץ זעם הרימו לאוויר בידיו.

קילל הוא את גאנדאלף על בחירתו,
הסיר אז גאנדאלף את גלימתו,
אמר הוא לתורין – הנני כאן,
הירגע, הירגע, אל תעשה בלאגן,
ותן לבילבו לומר את דברו.

סולק אז בילבו מן ההר,
נחשב בעיני הגמדים מיותר,
נמסרה לדיין הודעה שעליו למהר,
ושחס וחלילה לא יאחר,
אז החיש את הקצב והגיע לאזור המכותר.

נשלחו שליחים לבקש מעבר,
אחרת יפרצו בכוח את הדרך להר,
בארד סירב בכל תוקף לכך,
למרות שהבין שעומד לפרוץ קרב מלוכלך,
אך זה לא הזיז לו דבר.

עמד לפרוץ הקרב, נערכו החיילים,
אך פתאום הופיעו שדים וזאבים,
התאחדו אז כולם ללחום באויביהם,
ולזמן מה שכחו את בעיותיהם,
ויצאו לקרב ללא חששות ופחדים.

הקרב היה עקוב מדם,
בו מתו שדונים, גמדים ובני אדם,
חשב בילבו שההפסד קרוב,
אך פתאום הופיעו נשרים לרוב,
ובילבו איבד הכרתו ולא קם.

**

“Each one of his folk was clad in hauberk of steel mail that hung to his knees…”

"כל אחד מאנשיו עטה שיריון פלדה היורד עד לברכיו…." (עמ' 221, תרגום הטייסים).

"כָּל אֶחָד מאנשיו הָיָה לָבוּשׁ שיריון פְּלָדָה הַיוֹרֵד עַד לברכיו…" (עמ' 224, תרגום הנעמי).

שני המתרגמים עקפו את המילה הבעייתית hauberk. זוהי מילה ארכאית בדיאלקט אנגלי שנקרא אנגלית תיכונה. האנגלית התיכונה היא אנגלית עתיקה שהושפעה מהנורמנים ומהווה שלב מעבר בין האנגלית העתיקה לאנגלית המוכרת לנו כיום. מקור המילה הוא בצרפתית עתיקה, לשם הגיעה מהגרמנית.

שיריון זה היה נפוץ בימי הביניים, מהמאה ה- 14 ואילך. הוא היה מורכב משרשראות וכיסה את ראשו של הנושא אותו עד הברכיים.

**

“In battle they wielded heavy two-handed mattocks”

"הם הניפו קרדומות ארוכים וכבדים, המצריכים אחיזה בשתי ידיים." (עמ' 221, תרגום הטייסים).

" בְּמִלְחָמָה הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּקַרְדֻּמִּים כְּבֵדִים" (עמ' 224, תרגום הנעמי).

התרגום המדויק של המילה Mattock הוא 'מכוש', כיוון שהוא משמש בעיקר לחפירה. כמו Hauberk, מדובר במילה באנגלית תיכונה, שהתפתחה מהמילה mattuc, באנגלית עתיקה. בשום מקום לא נזכר שמכוש יכול לשמש כנשק. אך בספר הפנטסיה 'The Princess and the Curdie', שנכתב על ידי ג'ורג' מקדונלד ונקרא על ידי טולקין בצעירותו (ראו בהקדמה לסדרת המאמרים), מסתובב גיבור הספר עם מכוש, המשמש אותו גם כנשק.

**

"נשלחנו על ידי דאיין, בנו של נאיין"
(עמ' 222, תרגום הטייסים).

גם שמות אלו מופיעים ב Voluspá. ראו ניתוח הפרק 'חשרת עננים'.

**

בטקסט המקורי ישנה הערת השוליים, שלא תורגמה לעברית בשתי הגרסאות. ההערה מופיעה ליד השם 'בולג' ובה מצוין כי בולג הוא בנו של אזוג, וישנה הפניה לאזכור של אזוג בפרק 'מסיבת הפתעה'.

אזוג הוא תוספת חדשה יחסית לטקסט. מקורו ב'שר הטבעות', בגרסה החמישית לפרק 'המועצה של אלרונד', שם הוסיף אותו טולקין לראשונה. אחר כך הוא נוסף לנספחים של 'שר הטבעות'. אזוג נוסף ל'הוביט' במהדורה השלישית, בשנת 1966, גם בהערת השוליים וגם בפרק 'מסיבת ההפתעה'.

**

בתרגום הטייסים ישנה הערה מקורית, אשר, למיטב ידיעתי, אינה מופיעה בשום תרגום אחר. ההערה מתייחסת לשורה:

"תקוותם היחידה היתה – למשוך את הגובלין לתוך העמק שבין זרועות ההר,"*

וההערה היא: * "ראה מקרה העי (יהושע, פרק ח')"

בפרק זה, משמידים יהושע וצבאו את העיר עַי. התרגיל הצבאי בו הם נוקטים הוא תרגיל כיתור בסיסי:

"וְכָל-הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ, וַיָּבֹאוּ, נֶגֶד הָעִיר; וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי בֵּינָו וּבֵין-הָעָי. י"ב וַיִּקַּח, כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב, בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי–מִיָּם לָעִיר. י"ג וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר, וְאֶת-עֲקֵבוֹ, מִיָּם לָעִיר; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעֵמֶק."

הצבת הצבא בשני מקומות, מצפון לעיר וממערב לעיר, נעשתה במטרה לנתק את אנשי העיר מעירם, ולכתרם בתמרון מלחציים פשוט. דבר דומה מתרחש ב'הוביט':

"תקוותם היחידה היתה – למשוך את הגובלין לתוך העמק שבין זרועות ההר ולאייש בעצמם את השלוחות הגדולות אשר בלטו דרומה ומזרחה."
(עמ' 224, תרגום הטייסים).

האם טולקין היה מודע לאנלוגיה הזו? מסופקני. התמרון הוא תמרון צבאי בסיסי ביותר, ולמרות שטולקין בוודאי הכיר את התנ"ך היטב, לא נראה לי שהמקור כאן הוא ספר יהושע.

אולי לא מפתיע שההערה הזו, הנוגעת לאסטרטגיה צבאית, מופיעה בתרגום שנעשה על ידי אנשי צבא, טייסים, בהיותם בשבי במדינת אויב.

**

"בולג הצפוני בא, הו דאיין, הוא-הוא, שאת אביו קטלת במוריה."

(עמ' 223, תרגום הטייסים).

האם יש קשר בין מוריה לבין הר המוריה בירושלים? טולקין מסביר במכתב מספר 297 מתוך 'אסופת מכתבי טולקין' :

"השם מוריה מופיע כהד אקראי של 'Soria Moria Castle' באחד הסיפורים הסקנדינווים שתורגמו על ידי דאסנט (לסיפור אין שום עניין עבורי, כבר שכחתי אותו ומעולם לא קראתיו שוב. הוא שימש רק כמקור לרצף הצלילים 'מוריה' שכנראה נמצא או נתחבר במקום אחר). אהבתי את רצף הצלילים הזה שמתחבר בדרך האליטרציה למילה מכרות (Mines) והיא התחברה לאלמנט MOR [שחור, אפילה] בבניין הלינגוויסטי שלי.".

הסיפור 'Soria Moria Castle' מופיע ב'ספר הפיות האדום' של אנדרו לאנג, שהשפיע רבות על טולקין בצעירותו.

**

"עד שהגיעו אל מתחת להר הגדול שבצפון – גאנידאבד – שם שכנה בירתם"

(עמ' 225, תרגום הטייסים).

כאן מופיעה לראשונה העיר גונדאבאד (Gundabad). בהמשך מוזכרת העיר, בחטף, בנספח א' של 'שר הטבעות', כאשר נכתב שהגמדים השמידו את כל האורקים מגונדאבאד ועד לשדות הסיפנים. בתחילה, התכוון טולקין להרחיב על השם הזה, בכרך 12 של 'History of Middle Earth', המוקדש לטיוטות הנספחים ל'שר הטבעות', בפרק 'Of Dwarves and Men', נכתב על מקומות ההתעוררות של הגמדים, וכך מסופר על מקום ההתעוררות של הגמד השני:

"השני התעורר בהר גונדאבאד (במקור שם בקהוזדול), שמאז ועד עולם נחשב למקודש על ידי הגמדים, וכיבושו במשך העידן השלישי על ידי האורקים של סאורון הוא אחת הסיבות לשנאה הגדולה שלהם כלפי האורקים" (עמ' 301 בגרסה שלי).

בהמשך (עמ' 305 בגרסה שלי) מסופר, כי ההר נכבש במשך העידן השני, שנת 1695, כאשר החל סאורון להתחזק.

**

"היום התנהל הלאה, הגובלין התאספו שוב בעמק, לשם הגיעו גדודי וארג משחרים לטרף, ואיתם שומרי ראשו של בולג – גובלין עצומי מימדים ונושאי פגיונות פלדה מעוקלים."

(עמ' 225, תרגום הטייסים).

פגיונות הפלדה מכונים במקור Scimitar ("חרבות פלדה עקומות" בתרגום הנעמי). זוהי מילה מזרחית-פרסית טהורה שהיגרה לאיטלקית ולצרפתית ומשם, כנראה, לאנגלית. זו, כנראה, הפעם הראשונה בה משייך טולקין את המזרח לכוחות הרשע באופן מוצהר. מדוע הוא עשה זאת? ה- Scimitar לא היה מוכר באירופה עד שהמוסלמים, שעשו שימוש בחרבות האלו, פלשו ליבשת. האם טולקין רצה להבהיר עד כמה שונים האורקים? האם הוא בחר להשתמש בכלי נשק שנראה לו אכזרי וברברי? לטולקין הפתרונים.

**

"שירים רבים שמעתי אודות קרבות, ותמיד הבנתי שהמפלה אפופת תהילה היא. אך נראה לי לגמרי לא נוח שלא לומר, כי היא מביאה מצוקה."

(עמ' 227, תרגום הטייסים).

בספרו 'Tolkien: Author of the Century' מציין טום שיפי, כי השורות האלו דומות, באופן חשוד למדי, להמנון של בית הספר המלך אדוארד, בו למד טולקין שנים רבות ובוודאי הכיר היטב את ההמנון ואף נאלץ לשיר אותו בטקסים שונים.

"Oftentimes defeat is splendid, Victory may still be shame;

Luck is good, the prize is pleasant, but the glory’s in the game."

השיר חובר בתקופה הויקטוריאנית והוא נראה מעט אגרסיבי, אפילו עבור התקופה ההיא.

לדעתי, האבחנה של שיפי נכונה. טולקין לא מתאפק ועוקץ את ההמנון הזה. כבוגר מלחמת העולם הראשונה, יש לו תובנות מעמיקות יותר מאשר לבן התקופה הוויקטוריאנית. טולקין ראה איך מתנפצות התפיסות הרומנטיות של אומץ, בשדות הקרב העקובים מדם. שם אין "מפלה אפופת תהילה". בילבו המודרניסט, שלא חווה מלחמה, מבין זאת בקרב הראשון שלו.

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות