פרק 05: חידות באפילה

חמשירים מאת עדן ונהורסט, המספרים על המתרחש בפרק:

הוא התעורר בחושך לבד
הוא ניסה ללכת אך מעד
הוא גישש בידיו
את הקיר מעליו
ומצא טבעת יפה במיוחד.

הוא המשיך במנהרה לצעוד
והיא ירדה עוד ועוד
עד שהגיעה
מעט במפתיע
לאגם גדול עד מאוד.

לחופו של זה בילבו עצר
ומשהו בחזו הקטן נשבר
הוא שמע לחישות
מגעילות ורעות
של יצור מגעיל ומכוער.

הם שיחקו במשחק החידות
שנעשו עם הזמן די קשות,
בילבו קצת רימה
והיצור לא ענה
אך את בילבו ניסה לרמות.

היצור המגעיל חזר אל האי
במקום בו את אוצרו החביא –
טבעת קסומה
אך היא נעלמה
והוא צרח בקול מקפיא.

היצור לכיוון היציאה הלך
כי חשב שלשם בילבו ברח
"בילבו ברח", חשב
אז בפתח הוא ישב
ועליו כמעט שבילבו דרך.

בילבו ברח לכיוון היציאה
כשבראשו צרחה מקפיאה
אך שם הוא נתקל
במשמר מתוסכל
שעליו הסתכל בתמיהה.

את הטבעת הוא השיב לאצבעו
וניסה לגבור על מכשולו
אל הפתח הוא נהר
ואפילו הצליח ועבר
אך איבד את כפתורי מעילו.

**

מדובר באחד הפרקים היותר מעניינים ב'הוביט', הן בגלל תוכנו והן בגלל ההיסטוריה שלו. ראשית אפרט על ההיסטוריה, על מנת שנבין על מה המהומה, ואחר כך אכתוב מעט על התוכן, המעניין לא פחות.

ההיסטוריה

כפי שכתבתי בהקדמה, המהדורה הראשונה של ה'הוביט' פורסמה בשנת 1937, זכתה להצלחה גדולה ואף פורסמה בארצות הברית. בעקבות ההצלחה, טולקין החל לכתוב המשך ל'הוביט', אך עד מהרה גילה כי מה שהוא מוציא תחת ידיו איננו כלל המשך אלא יצירה גדולה במיוחד, המכילה בתוכה את שיאה של המיתולוגיה שכתב במשך כל ימי חייו – ה'סילמאריליאון'.

למרבה הצער, מספר פרטים ב'הוביט' לא התאימו כלל לקונספציות בסיסיות ב'שר הטבעות'. חוסר ההתאמה הגדול ביותר התגלה בפרק החמישי – חידות באפילה.

בפרק הזה בילבו מוצא טבעת במנהרה חשוכה, פוגש בגולום ומסכים לערוך עימו דו-קרב של חידות, אשר לפי תוצאותיו יוחלט אם בילבו יאכל על ידי גולום או שגולום יראה לו את הדרך החוצה. בסופו של דבר גולום מפסיד, מנסה לבגוד בבילבו, מגלה שהטבעת נעלמה ותוקף אותו. בילבו נמלט ממנו תוך כדי שגולום מנסה לתפוס אותו.

במהדורה הראשונה הסיפור שונה: לפי גרסה זו בילבו מוצא טבעת, מגיע לאגם התת-קרקעי ופוגש בגולום. גולום ובילבו מתערבים על דו קרב של חידות: אם בילבו יפסיד בו הוא יאכל ואם הוא ינצח אז גולום יתן לו מתנה. גולום מפסיד, הולך לאי ומגלה שהטבעת נעלמה, הוא חוזר לבילבו ואחרי אלף התנצלויות מציע להראות לו את הדרך החוצה. הוא עומד בהבטחתו והוא ובילבו נפרדים כידידים.

אין צורך לציין עד כמה הפרק במהדורה הראשונה נוגד במהותו את 'שר הטבעות', הרי אי-אפשר להציג את הטבעת כמשהו משחית ומשעבד, כאשר גולום יכול היה לוותר עליה כך סתם! אם 'שר הטבעות' היא יצירה אפית, שגם קשורה להוביט, נוצר צורך להתאים את 'שר הטבעות' ל'הוביט' או להיפך. מרבית היוצרים אולי היו מתאימים את היצירה הלא מפורסמת ליצירה הפופולרית והמפורסמת, אך למרבה המזל טולקין לא עשה כן. הוא נקט בפתרון שנוי במחלוקת – המהדורה השניה של ההוביט, שיצאה בשנת 1951, היתה שונה מהמהדורה הראשונה. בפתח המהדורה השניה, הקוראים מצאו את ההקדמה הבאה (היא אינה נמצאת במהדורות בעברית) :

בהוצאה מחודשת זו תוקנו מספר אי-דיוקים, שרובם נתגלו על ידי הקוראים. למשל, הכתוב בעמודים 32 ו- 62 מקביל בהוצאה זו במדויק לרונות במפה של תרוֹר. עניין חשוב יותר הוא מה שכתוב בפרק החמישי. בהוצאה זו, הסיפור האמיתי על סופו של משחק החידות כפי שבסופו של דבר (אחרי לחץ) סיפר בילבו לגאנדאלף, מופיע בהתאם לכתוב בספר האדום, במקום הגרסה שבילבו סיפר קודם לחבריו ואף כתב ביומנו. ההתחמקות הזו מהאמת, על ידי הוביט הגון ביותר, היא סימן בעל חשיבות גדולה. אך אין זה נוגע לסיפור זה ואלו אשר עורכים את הכרותם הראשונה עם ההוביטים במהדורה זו, אינם צריכים להתעמק בכך. ההסבר לכך נעוץ בהיסטוריה של הטבעת, כפי שתוארה ברשומות הספר האדום של הנפה הדרומית וכעת כתוב בשר הטבעות.

אם יורשה לי, הערה אחרונה בנוגע לנקודה שהועלתה על ידי מספר למדנים שקדנים. במפתו של תרוֹר נכתב 'כאן שכן מקדם המלך תראין אשר מתחת להר'. אבל תראין היה בנו של תרור, המלך האחרון שמתחת להר לפני בואו של הדרקון. למרות זאת, אין טעות במפה. שמות בדרך כלל חוזרים על עצמם בשושלות מלכותיות ועצי המשפחה מראים לנו שהכוונה היא לאחד מאבות אבותיו של תרור, תראין הראשון, פליט ממוריה שגילה לראשונה את ההר הבודד, ארבור, ושלט שם למשך תקופה לפני שאנשיו עברו להרים המרוחקים יותר שבצפון.

בנוסף לאי-דיוקים רגילים שמתוקנים במהדורות מאוחרות, טולקין החליט לשנות פרק שלם ולשכתב אותו כמעט לחלוטין. אין מידע מספיק בנוגע לאופן שבו התקבל השינוי בקרב הקוראים, אך כמסתבר, ההימור של טולקין הצליח. כיום, אף אחד לא זוכר את הפרק החמישי בגרסתו הראשונה. לעומת זאת, אם טולקין היה מבצע שינוי מהותי ב'שר הטבעות', יתכן שהיצירה כולה היתה מאבדת מאיכותה ומטעמה.

יש לציין כי גם במהדורה השלישית, שיצאה לראשונה בשנת 1965 ובשנת 1966 (באלאנטיין-ארה"ב) היו כמה וכמה תיקונים. רובם ככולם מפורטים ב- 'Annotated Hobbit' של אנדרסון. חלק מהתיקונים נועדו להתאים את הטקסט לגיאוגרפיה ולפרטים נוספים ב'שר הטבעות', חלקם מתקנים כמה סתירות ובעיות קלות בעלילה וחלקם הוכנסו על-ידי טולקין כדי לחדד נקודות מסוימות או להעלים ניסוח קלוקל. כך למשל הועלמו כמעט כל ההתבטאויות של המספר, שטולקין חשב שהן מתנשאות ומנמיכות את הספר.

כעת, כשאנחנו יודעים הכל על ההיסטוריה המורכבת של הפרק הזה וגם על הפרק שקדם לו, נעסוק בתוכנו, שהוא לא פחות מעניין.

התוכן

כאשר בילבו מתעורר באפילה ועליו להתאושש ולחשוב על מצבו, הוא מבקש דבר ראשון, כמו כל מעשן טוב, את הסם שלו:

"לאחר זמן בלתי מוגדר גישש אחר מקטרתו; היא היתה שלמה, והיתה זו נקודת אור. אחר כך גישש אחר נרתיק הטבק ומצא בו קמצוץ, והיתה זו נקודת אור נוספת, אז גישש אחר גפרורים ולא מצאם כלל, וזה ניפץ את אשליותיו לחלוטין." (עמ' 63, תרגום הטייסים).

רגע אחד… גפרורים?!? מה עושים גפרורים בארץ התיכונה? גפרורים הומצאו לראשונה בשנת 1827 על ידי רוקח אנגלי בשם ג'ון ווקר. מה הם עושים בעולם ימי-ביינמי? הרי הגמדים משתמשים באבני מצת ו"עד היום לא משתמשים בגפרורים" (עמ' 96, תרגום הטייסים).

זו לא הסתירה ה"טכנולוגית" הראשונה ב'הוביט', אך זו סתירה שטולקין לא טרח לתקנה. וזה לא שהוא לא שם לב לסתירות כאלו, כך למשל בפרק הראשון הוא מחק את העגבניות שבילבו מגיש לגמדים והחליף אותן בחמוצים – כיוון שבעולם של שר הטבעות אין מקום לעגבניות (הארץ התיכונה היא אירופה של ימינו, שהעגבניות הובאו אליה מאמריקה רק במאה ה- 15).

**

כפי שנכתב בהקדמה, חלק גדול מהמקור להוביט הוא ממקבץ סיפורים שטולקין חיבר והקריא לילדיו. חלקם התפרסמו בעיתונים ובמגזינים שונים כפואמות שנקראו בשם הכולל: Tales and songs of Bimble bay. הפואמה הזו, שהיא האיזכור הראשוני לגולום החביב, נכתבה בשנת 1928 בקירוב:

GLIP

Under the cliffs of Bimble Bay

Is a little cave of stone

With wet walls of shining grey;

And on the floor a bone,

A white bone that is gnawed quite clean

With sharp white teeth.

But inside nobody can be seen –

He lives far underneath,

Under the floor, down a long hole

Where the sea gurgles and sighs.

Glip is his name, as blind as mole

In his two round eyes

While daylight lasts; but when night falls

With pale gleam they shine

Like green jelly, and out he crawls

All long and wet with slime

He slinks through weeds at highwater mark

To where the memaid sins,

The wicked memaid singing in the dark

And threading golden rings

On wet hair; for many ships

She draws to the rock to die.

And Glip listens, and quietly slips

And lies in shadow by.

It is there that Glip steals his bones.

He is slimy little thing

Sneaking and crawling under fishy stones,

And slinking home to sing

A gurgling song in his damp hole;

But after the last light

There are darker and wickeder things that prowl

On Bimble rocks at night
זהו כנראה המקור הקדום ביותר לגולום שאפשר למצוא. גליפ הוא יצור מאוס למדי, אבל יש כאלו שיותר מסוכנים ממנו, בדיוק כמו גולום "המקורי". אגב, משמעותו של Goll בדיאלקטים הקדומים ביותר של נורבגית עתיקה היא "זהב, אוצר, משהו יקר", ולעתים Gull במשמעות של 'טבעת'. יתכן שטולקין היה מודע לכך. יתכן גם שלא.

**

עיקר הפרק הוא משחק החידות המשעשע עד מאד. במכתב של טולקין לעיתון משנת 1938 (מכתב מספר 25) הוא כותב:

"ומה בדבר החידות? יש עבודה לעשות בנוגע למקורות ולאנלוגיות. אני כלל לא אופתע אם אגלה שגם ההוביט וגם גולום יגלו שטענתם להמצאת חידה כלשהי, מופרכת."

כלומר, לכל חידה וחידה ישנה אנלוגיה או מקבילה היסטורית. ובהחלט מעניין לנסות ולמצוא אותן. הנה טבלה המראה את החידות בשלוש גרסאות ומוסיפה עליהן מעט מידע:

עברית (תרגום הנעמי)

עברית (תרגום הטייסים)

אנגלית

שורשים לו עמוקים
וקצהו בשחקים,
מעלה-מעלה הוא זוחל
ולעולם אינו גדל
שורשים לו כפי שאיש לא ראה

מעלה מעלה הוא נישא

מעצים הוא גבוה ורם

אינו צומח לעולם

What has roots as nobody sees,
Is taller than trees,
Up, up it goes,
And yet never grows
זו חידה מקורית של טולקין, שימו לב שהחידה הזו, בנוסף לרבות אחרות, משתמשת בעיקר בתחכום לשוני. התשובה נמצאת כבר בחידה, הפילולוג הנבון יעלה על התשובה חיש מהר, כיוון שהוא יודע ש Root יכול להיות קשור להרים.
שלושים סוסים לבנים על שביל אדום –
קודם נוגסים
אחר-כך רומסים
ואחר – עומדים דום.
שלושים סוסים לבנים על גבעה אדומה

ראשית הם נוגסים

אחר הם דשים

ואז הם עומדים ונחים

Thirty white horses on a red hill,
First they champ,
Then they stamp,
Then they stand still.

מדובר בווריאציה של חידה מוכרת ונפוצה מאד באנגליה. שימו לב לקטע הבא מתוך Oxford dictionar of Nursery Rhymes:

Thirty white horses

Upon a red hill

Now they tramp

Now they champ,

Now they stand still.

בלי קול הוא צווח
בלי כנפיים פורח,
נושך  – בלי שיניים
שורק – בלי שפתיים.
מנפנף בלא גפים

מרחף ללא כנפיים,

נושך הוא וחסר שיניים

ממלמל בלא שפתיים

Voiceless it cries,
Wingless flutters,
Toothless bites,
Mouthless mutters.

שוב, בעיקר חידה פילולוגית.

כשהעין בכחול
פגשה בעין בירוק,
חשבה – היא דומה לה
אך זו למטה
וזו למעלה.
עין בפנים כחולים

ראתה עין בפנים ירוקים

"עין זו דומה לעין זו"

אמרה העין הראשונה,

"אך היא נמצאת היא שם למטה

במקום להיות אי שם למעלה"

An eye in a blue face
Saw an eye in a green face.
"That eye is like to this eye"
Said the first eye,
"But in low place,
Not in high place."

החידה הזו מבטאת את האטימולוגיה של המילה Daisy (מרגנית). השם Daisy הוא במקור אנגלו סקסוני: dæges éage (Day's eye – עין היום). שם זה ניתן לו עקב צורתו וצבעו. עלי הכותרת נפתחים בבוקר ונסגרים בערב. אגב, טולקין השתמש במונח הזה גם בתולדות ילדי הורין (כרך שלישי של ההיסטוריה) שנכתב בשנות ה 20 המוקדמות:

But Beleg Yet breathed in blood drenchéd

aswoon, till the sun to the south hastened

and the eye of day was opened wide.

(שורות 716-18)

אין הוא נראה ואין הוא מוּחָש
לא יִשָמַע ולא יְמוּשַש
פוסעים לפניו כוכבים מבהירים
ממלא הוא את כל החורים הריקים
הוא בא הראשון והולך מאחור
הוא סוף החיים וסוף המזמור.
לא יכול להראות ואף לא להשמע

לא ניתן להרחה ואף לא לתחושה

רובץ מתחת לגבעות ומאחורי הכוכבים

וממלא הוא חללים ריקים…

ראשון לבאים ואחרון למאספים,

הורג הצחוק בחטף ושם קץ לחיים.

It cannot be seen, cannot be felt,
Cannot be heard, cannot be smelt.
It lies behind stars and under hills,
And empty holes it fills.
It comes first and follows after,
Ends life, kills laughter.

ישנה אנלוגיה אפשרית לחידה איסלנדית ידועה שייתכן מאד שטולקין היה מודע לה:

It will soon cover the roof of a high house

It flies higher than the mountains

And causes the fall of many a man

Everyone can see it, but no one can fetter it.

It can stand both blows of the wind

And it is not harmful

(מתוך Ízlenzkar gátur – אוסף חידות איסלנדיות)

לקופסה אין מפתח, צירים וכיסוי
ואוצר של זהב בתוכה מצוי –
תיבה ללא מכסה, מפתח או צירים,

ואוצר של זהב טמון שם בפנים

A bo, x without hinges, key, or lid,
Yet golden treasure inside is hid,

במכתב מספר 110, שנכתב להוצאת הוטון מיפין, טולקין מתייחס ל'זכויות היוצרים' של החידות וכאן הוא מתייחס לחידת הביצה:

save only the egg-riddle which is a reduction to a couplet (my own) of a longer literary riddle which appears in some 'Nursery Rhyme' books, notably American ones.

הנוסח המקורי הוא:

In marble halls as white asmilk,

Lined with skin as soft as silk,

Within a fountain crystal-clear

A golden apple doth appear.

No doors there are to this stronghold,

Yet thieves break in and steal the gold.

חי בלי נשימה
וצונן הוא כמו מת;
שותה בלי צמא
ולשריון קשקשיו
אין צליל ואין הד
חי, אך לא נושם,

כמוות הוא צונן.

לעולם אינו צמא, תמיד שותה הנו.

עטוי מעטה שיריון, אך מצלצל אינו.

Alive without breath,
As cold as death;
Never thirsty, ever drinking,
All in mail never clinking.

בסאגה King Heidrek the wise יש תחרות בין המלך לבין גסטומבלינדי (אודין בתחפושת) בתחרות גסטומבלינדי מעלה את החידה הבאה:

What lives on high fells?

What falls in deep dales?

What lives without breath?

What is never silent?

This riddle ponder,

O prince heidrek!

והתשובה:

The raven lives ever on the high fells

The dew falls ever in the deep dales

The fish lives without breath

The rushing waterful is never silent

ראוי לציין כי בשר הטבעות גולום משמיע גרסה מורחבת של החידה הזו:

בעברית:

מנשימה נעקר;

כמוות קר;

אינו צמא, תמיד לוגם;

עוטה שיריון אך לא רועם.

על חול טבע,

סבר: גבעה,

היא אי קטן.

סבר: מעיין

הוא כיס אוויר.

יפה, סביר!

מה נאה המפגש!

עתה נדאג

לדוג פה דג

מתוק כדבש!

(תרגום לבנית, עמ' 209 של שני המגדלים. את השיר תרגם אוריאל אופק)

ובאנגלית:

Alive without breath;
as cold as death;
never thirsting, ever drinking;
clad in mail, never clinking.
Drowns on dry land,
thinks an island
is a mountain;
thinks a fountain
is a puff of air.
So sleek, so fair!
What a joy to meet!
We only wish
to catch a fish,
so juicy-sweet!

(Book IV ch. 2)

אין-רגל נח על חד-רגל
דו-רגל ישב על תלת-רגל
מעט קיבל ארבע-רגל
חסר רגלים נח על רגל אחת,

שתי רגלים ישבו על שלוש,

ארבע רגליים קיבלו דבר מה

No-legs lay on one-leg, two-legs sat near on three-legs, four-legs got some.

החידה הראשונה שעולה לראש היא החידה שהספינקס נתן לאדיפוס: איזו חיה הולכת בבוקר על ארבע, בצהריים על שתיים ובערב על שלוש? (התשובה היא אדם שזוחל על ארבע בינקותו, מהלך על שתי רגליו בבגרותו ובזקנתו נעזר במקל). יש עוד כמה וכמה חידות כאלו. ב Oxford dictionary of Nursery rhymes יש את החידה הבאה:

Two legs sat upon three legs

With one leg in his lap;

In comes four legs

And runs away with one leg;

Up jumps two legs.

Catches up three legs,

Throw it after four legs,

And makes him bring back one leg.

הפתרון הוא אדם היושב על הכסא ובחיקו רגל של כבשה, הכלב מגיע וגונב אותה, האדם

זורק עליו כסא והכלב מחזיר לו את הרגל.

את הכול הוא בולע בחמדה –
חיות ופרחים ועופות השמיים.
הוא נוגס בברזל ואוכל בפלדה
אבנים הוא טוחן וגומע כמים
מלכים הוא מפיל, מחריב הוא ערים
ושאולה מוריד הוא הרים אדירים.
הוא מחסל הכל עלי אדמות

עצים, פרחים, ציפורים, חיות.

נוגס בפלדה, מכרסם ברזלים,

וטוחן עד דק אבני צורים,

הורג מלכים, הורס ערים,

ומשפיל עד עפר הרים גבוהים.

This thing all things devours:
Birds, beasts, trees, flowers;
Gnaws iron, bites steel;
Grinds hard stones to meal;
Slays king, ruins town,
And beats high mountain down.

יש כאן דמיון לטקסט באנגלית עתיקה שסביר מאד להניח שהיווה את ההשראה לטולקין: הטקסט נקרא: Second Dialogue of Solomon and Saturn וטום שיפי תרגם אותו בספרו: Poems of Wisdom and Learning in Old English

Saturn said: But what is that stange thing that travel through this world, goes on inexorably, beats at foundations, causes taers of sorrow, and often comes here? Neither star nor stone nor eye-ctaching jewel, neither water nor wild beast can decieve itat all, but into its hands go hard and soft, small and great….

Solomon said: Old age has power over everything on earth…She smashed trees and break their branches, in her progress she uproots the standing trunks and fells it to the ground. After that she eats the wild birds. She fight better than a wolf, she waits longer that a stone, she proves stronger than steel, she bites iron with rust; she does the same to us.

כמו כן יש חידה איסלנדית דומה המופיעה ב Ízlenzkar gátur (אוסף החידות האיסלנדיות) :

I am without beginning, yet I am born. I am also without end, and yet I die. I have neither eyes nor ears, yet I see and hear. I am never seen, and yet my works are visible. I am long comquered, I am never conquered, and yet I am vanquished. I labor ever, but am never tired. I am wise but dwell among the foolish. I am a lover of a Providence, and yet it may appear to me that it hates me. Often I die before I am born, and yet I am immortal. Without being aware of it, I often taken by surprise. I live with Christians, I dwell among the heathen; among the cursed in Hell I am cursed, and I reign in the Kingdom of Glory.

התשובה כמובן היא זמן.

כפי שנאמר גם ב'הוביט', לתחרות חידות יש מסורת ארוכה ומקודשת כמעט. ניתן למצוא אותן בסאגות הנורדיות הקדומות. ב'אלדאר אדה' יש סיפור שבו אודין שומע על חוכמתו של הענק Vafthrúdnir ועורך עמו תחרות חידות. אודין גם מנסה את כוחו כנגד המלך היידריך ב- 'King Heidrek the wise', אשר הזכרתי קודם. גם במסורת האנגלו-סאקסונית יש כמה וכמה איזכורים לתחרות חידות. אחד מארבעת אוספי השירה הגדולים, ה-'Exeter book' (אשר נכתב בשנת 1072), עוסק, רובו ככולו, בחידות.

**

הטבעת היא עיקר הפרק הזה. כשטולקין כתב את ה'הוביט', הוא לא חשב על הטבעת כפי שהוא חשב עליה ב'שר הטבעות', הטבעת היתה רק חפץ קסום שגורם להעלמות. טבעות כאלו אוזכרו רבות במהלך ההיסטוריה, כשהאיזכור הקדום ביותר הוא בסיפור של Gyges בספר השני של המדינה מאת אפלטון (347-429 לפני הספירה). טבעת קסמים שגורמת להעלמות נמצאת גם באחד מספרי הילדות של טולקין שדיברתי עליהם בהקדמה ובהודעות קודמות: 'The Enchanted Ring' מתוך ספר הפיות הירוק (1892) ו- 'The Dragon of the North' מתוך ספר הפיות הצהוב (1894).

רק מספר שנים מאוחר יותר, כאשר טולקין יתחיל לכתוב את 'שר הטבעות', תהפוך הטבעת להרבה יותר מ"סתם" טבעת קסמים.

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות