פרק 04: מעל ההר ומתחתיו

חמשירים מאת עדן ונהורסט, המספרים על המתרחש בפרק:

הם כבר הגיעו להרים כשבשמים נפתחו שערים והגשם ירד וגם קצת ברד ולמחסה הם היו נואשים. הם מצאו מערה בצלע ההר ואליה מיהרו לישון עד מחר וכולם נרדמו אך לא טוב ישנו ואפילו לא הציבו משמר. דופן המנהרה נפתח מבפנים וממנו יצאו פרצופים מעונים- אורקים רעים מחזיקים סכינים התגנבו בשלווה לישנים. בדיוק אז בילבו התעורר רק כדי לראות אורק מקרקר הוא צעק- "הקיר" ואת גאנדאלף העיר ששילח ברק מסנוור. דרך הסדק הם נלקחו ואורקים על עקביהם דרכו, מהמעבר הטרשי לאולם הראשי ולפני אורק מגודל הם הוצגו. אך אז כל הלפידים כבו ואורקים בכאב זעקו חרב הבהיקה ודם היא הקיזה ומשם במהירות הם ברחו. אך מאחור האורקים התגנבו וידים מרושעות הם שלחו ובילבו נפל וראשו שם נחבל ואותו הגמדים שכחו. **

סוף-סוף הגענו להרפתקה אמיתית. ראשית אני רוצה להפנות אתכם למכתב מספר 306:

"מסעו של ההוביט מריוונדל לצד האחר של הרי הערפל, הכולל את גלישת אבני המפולת ליערות האורן, מבוסס על הרפתקאותי [בשוויץ] ב- 1911… השיטוטים שלנו, כקבוצה בת תריסר שהלכה בעיקר ברגל, לא זכורים לי כל כך, אבל הותירו בי מספר תמונות מלאות חיות ובהירות כאילו התרחשו אתמול… הלכנו ברגל כשאנו נושאים תרמילים גדולים… ישנו במקומות לא נוחים – הגברים – בדרך כלל בערימת קש או ברפת…."

ההרים האלו, בהם טייל טולקין, אי אז באוגוסט-ספטמבר 1911, היו הרים אלפיים בחזותם; אבל בקיץ, כשאנו רוצים לדמיין את המסע דרך הרי הערפל, כדאי שנזכור את היידי בת ההרים…

**

מבין היצורים המעניינים בפרק הזה ראוי להזכיר את ענקי האבן:

"כשהציץ מבעד לשמיכה, ראה מעבר לעמק, לאור הבזקי הברק, ענקי אבן משתוללים בזורקם סלעים, אחד לעבר השני, לשם השעשוע." (עמ' 54, תרגום הטייסים).

רבים התחבטו בניסיון להבין מה טיבם של ענקי האבן הללו – האם מדובר בגזע חדש ומוזר? נראה שלא. ניתן לפרש את 'ענקי האבן' כסוג מסוים של טרולים: בנספח ו' של 'שר הטבעות' מוזכרים "Stone Trolls". האם טרולים=ענקים? יתכן…

**

בפרק הזה נתקל בילבו לראשונה בגובלינים – יצורי הרשע הזדוניים. מהו מקורם של אותם גובלינים? מקורם של הגובלינים, או Goblins, הוא בכלל צרפתי. מדובר בהמצאה צרפתית, שחילחלה במהירות לכל אירופה. הגובלינים הם יצורים כעורים למדי, קטנים, מטרתם בחיים היא להציק ולהפריע והם גרים במערות ובשורשי עצים עתיקים.

ההשראה לשימוש בגובלינים כיצורי האופל הגיעה מהספר 'הנסיכה והגובלין', מאת ג'ורג' מקדונלד (1824-1905). הספר, שנכתב בשנת 1872, היה מוכר היטב לטולקין, ובמכתב מספר 144, הוא אף כתב במפורש שהגובלינים "שלו": "חייבים חוב נכבד, אני משער, למסורת הגובלינים… במיוחד כפי שהם מופיעים אצל ג'ורג' מקדונלד, למעט כפות-הרגליים הרכות, שלא ממש האמנתי בהן".

הגובלינים אצל ג'ורג' מקדונלד היו בעלי כפות-רגליים רגישות במיוחד. טולקין זנח את המאפיין הזה כשתיאר את הגובלינים "שלו".

גישתו של טולקין לגובלינים השתנתה במהלך השנים. בשנת 1915, כאשר טולקין היה צעיר, הוא די אהב גובלינים וחשב עליהם בצורה שונה לחלוטין. כפי שמראה הפואמה הזו, הגובלינים בדמיונו של טולקין הצעיר הם יצורים חביבים וקסומים במיוחד.

GOBLIN FEET

I am off the road

Where the fairys lanterns glowed

And the pretty little flittermice are flying:

A slender band of grey

It runscreepily away

And the hedges and the grasses are a-sighing

The air is full of wings, And of blunderling beetle-things

That warn you with their whirring and their humming.

O! I hear the tiny horus

Of enchanted leprechauns

And the padding feetof many gnomes a-coming!

O the lights: O! the gleams: O! the little tinkly sounds:

O! the rustles of their noiseless little robes:

O! the echo of their feet = of their little happy feets:

O! their swinging lamps in little starlit globes.

I must follow in their train

Down the crooked fairy lane

Where the coney-rabbits long ago have gone,

And where silverly they sing

In a moving moonlit ring

All a-twinkle with the jewels they have on.

They are fading round the turn

Where the glow-worms palely burn

And the echo of their padding feet is dying!

O! it’s knocking at my heart –

Let me go! let me start!

For the little magic hours are all a-flying.

O! the warmth! O! the hum! O! the colours in the dark!

O! the gauzy wings of golden honey-flies!

O! the music of their feet – of their dancing goblin feet!

O! the magic! O! the sorrow when it dies!

הפואמה הזו היא יצירתו הראשונה של טולקין שהופיעה בדפוס. היא התפרסמה לראשונה בדצמבר 1915 בבטאון 'Oxford Poetry' ואחר כך ב- 'Book of Fairy Poetry' שיצא בשנת 1920. אני מצאתי אותה בכרך הרביעי של ההיסטוריה ('History of Middle Earth').

מלבד היותה פואמה מקסימה ויפה, ניתן לראות כיצד הגובלינים נתפסו בדמיונו של טולקין הצעיר – יצורים חביבים, מלאי קסם, חלק בלתי-נפרד מעולם הפיות הקסום. אך גישה זו כלפי הגובלינים השתנתה לחלוטין עם הזמן: כחמש שנים מאוחר יותר, כאשר החל טולקין לכתוב את הקטע הקרוי 'The Music of the Ainur' המופיע בכרך הראשון של ספר הטיוטות 'The Book of Lost tales' אנחנו מוצאים אזכור שלילי לגובלינים, אשר רק 5 שנים קודם לכן היו יצורים חביבים בדמיונו של טולקין: אריול, המלח התועה, מדבר עם רומיל, הנום המלומד המספר לו את תולדותיה של ארדה. רומיל מספר לו: "I lightened my thraldom under Melko in learning the speech of all monsters and goblins…" (עמ' 47 בגרסת הכריכה הרכה). גם ב- 'Gilfanon tale', אף הוא בערך מאותה תקופה, יש איזכור לגובלינים. באותה תקופה יש גם איזכור ראשוני לאורקים. בסיפורים מאותה עת טולקין משתמש במקביל הן במונח 'גובלינים' והן במונח 'אורקים'. מאוחר יותר, בשנות השלושים, כבר מופיע המונח 'אורקים' בלבד. למרות זאת, במכתב מספר 131, מתחילת שנות החמישים הוא כותב: "Also the Orcs (goblins)…"

**

האם הגובלינים והאורקים הם אותם יצורים? טולקין כותב במכתב מספר 144: "goblin is used as a translation in The Hobbit, where orc only occurs once, I think" – כלומר, 'אורק' ו'גובלין' הם מונחים שונים המשמשים לתיאור אותו יצור. במהלך השנים המונח 'גובלין' הלך ונזנח בעוד המונח 'אורק' הלך והתקבע. בשרה"ט כמעט ואיננו רואים 'גובלינים', אלא נעשה שימוש בעיקר ב'אורקים', כך גם בגרסאות המאוחרות של ה'סילמאריליון'.

מדוע? מה רע בגובלינים? הזכרתי את המוצא הזר שלהם. למרות עתיקותה של המילה goblin והשתלבותה במסורת האנגלית, המילה Orc מקורה באנגלית עתיקה ויש לה ניחוח הרבה יותר 'אנגלי'. המילה orc, לא רק שהיא אפלה יותר מגובלין (היא נגזרה, כנראה, מ- orcus – "שאול", בלטינית, השם שבו כונה לעתים האדס, אל השאול, במיתולוגיה הרומית), היא גם מחברת את טולקין היישר אל השורשים שמהם ינק – המסורת האנגלו-סאקסונית, ובעיקר היצירה 'ביאוולף'. מעניין, אגב, שהמילה orc מופיעה ב'ביאוולף' בסמיכות לשתי מילים נוספות: "eotenas ond ylfe ond orcneas", ו-eotenas, הרי הם המקור ל- ents (צורה שהשתמרה בשם Ettenmoors, האיזור שמצפון לריוונדל). אנטים ובני-לילית ואורקים – אולי שלושת הגזעים המזוהים ביותר עם טולקין (למעט ההוביטים) – בשורה אחת של 'ביאוולף'. המילה 'אורק' אינה נושאת עימה מטען אסוציאציות רחב כמו ה'גובלינים', הנפוצים באגדות ובמיתוסים האירופאים. זו הסיבה שאת הגובלינים אנחנו יכולים למצוא בעיקר ב'הוביט', כאשר נכתב 'שר הטבעות', כבר נעלמו כמעט לחלוטין הגובלינים והוחלפו באורקים, הן במיתולוגיה והן בסיפורת.

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות