פרק 01: מסיבה בלתי צפויה

חמשירים מאת עדן ונהורסט, המספרים על המתרחש בפרק:

 

בילבו ישב ועישן מקטרת

חושב על ארוחת בוקר מאוחרת,

כשבדרך הופיעה

מבלי שהודיעה

ברייה עם מגבעת מחודדת.

 

זה היה גאנדאלף הקוסם הגדול

שאת זיקוקיו בילבו לשכוח לא יכול,

הוא דיבר על הרפתקאות

רווחיות ומסוכנות

ומחשבות כאלה בילבו לא יכול לסבול.

 

ליום המחרת הוא הוזמן

אך הוא איחר במעט כמובן,

הוא הביא חברים

גמדים מגודלים

ובילבו אליהם לא היה מוכן.

 

הם היו ארבעהעשר במספר

ותכננו להישאר עד מאוחר,

הם שם דיברו

חגגו וישנו

ובמזווה אוכל כמעט לא נשאר.

 

**

אחד הדברים המעניינים במפגש הראשון עם ביתו של בילבו, הוא גודלו העצום של מעון באג (בניגוד לדרך שבה הוצג בסרט). זהו מעון גדול, ענקי ממש ובמבט ראשון, לא מאד ידידותי. יש בו די הרבה חדרים – מלתחות, חדרי אוכל ומזווים בכמות גדולה במיוחד, כולם באותו מפלס. דבר המעיד על עושרו של בילבו. די מוזר שהוא גר שם לבדו, לא?

גם בספר 'הרוח בערבי הנחל' גר החפרפר במאורה נוחה מתחת לאדמה. שמו של הבית הוא Mole-End… מזכיר משהו?

את מעון באג וכן את סמטת באג שבסופה הוא שוכן, אפשר למצוא גם בתולדות חייו של טולקין. דודתו גרה ב- cul-de-sac, ביטוי צרפתי שמשמעותו המילולית דומה ל- Bag-end (סוף השק), המשמש בעיקר לציון רחוב ללא מוצא. אבל כמובן ש'קול דה סאק' נשמע הרבה יותר מתוחכם, הרבה יותר אלגנטי וגם… הרבה יותר צרפתי.

**

השם הראשון שמן הראוי לתהות על קנקנו הוא השם באגינס. טום שיפי, בספרו 'The Road to Middle earth', מפרש את השם: Bagging היא מילת סלנג באנגליה הצפונית לאוכל שנאכל בין ארוחות רגילות או בארוחת אחר-הצהריים. טולקין הפך את השם Bagging ל- Baggins כיוון שהיה סבור שרוב האנשים יהגו את השם הזה ביתר קלות, וכן מכיוון שלפי התפתחות הפונטיקה האנגלית Bagging יהפוך ל- Baggins .

אם יש משפחה שמייצגת את ההוביטים – הרי זוהי משפחת באגינס, כך שאין פלא שטולקין בחר לקרוא לבילבו, אולי ההוביט החשוב ביותר בכל העידן השלישי, בשם המבטא יותר מכל את טבעם של ההוביטים – אלו האוכלים שש ארוחות ביום, אם רק ידם משגת לכך.

**

ובילבו? קיימת מילה עתיקה בספרדית בשם Bilbo שפירושה הוא 'חרב'. האם טולקין ידע על כך? אין לדעת בבירור, אבל רצוי לזכור את הכומר פרנסיס מורגן, שהיה מעין דמות אב עבור טולקין הצעיר, ומוצאו מספרד. ואם בבילבו עסקינן, קשה שלא לשים לב לדמיון בינו לבין טולקין עצמו – בילבו הוא בנה של בלדונה טוק, אחת משלוש האחיות לבית טוק. הוא בן למעמד הבינוני המכובד, אוהב ללבוש בגדים בצבע בהיר וחסיד של אוכל פשוט. טולקין הוא בנה של מייבל, אחת משלוש האחיות לבית משפחת סופילד, גם הוא אהב ללבוש בגדים בהירים ולאכול אוכל פשוט. האם טולקין ראה עצמו במקומו של בילבו?

**

אחד הדיאלוגים המשעשעים ביותר ב'הוביט' הוא דו-שיח שמתנהל בין גאנדאלף ובילבו בפגישתם הראשונה. גאנדאלף אומר לבילבו: "האם אתה מאחל לי בוקר טוב או מתכוון שהבוקר הוא טוב, בין שאסכים לכך או לא, או שאתה חש בטוב הבוקר, או אולי זהו בוקר בשביל להתנהג בו טוב?" (עמוד 13, תרגום הטייסים) ואחר כך: "והבוקר שלך לא יהיה טוב עד שאסתלק ואלך." (עמוד 14, שם). טולקין הבלשן לא מחמיץ הזדמנות להראות לנו כמה כוונות אפשר לגזור מביטוי אחד פשוט. לא פלא שזה הפך לדיאלוג האהוב ביותר, לפחות עלי.

**

גאנדאלף כבר מעורב בענייני ההוביטים מזה זמן רב, הלא בילבו מזהה אותו ונוהג בו בכבוד. אך ראוי לשים לב לדבריו: "לא אותו גאנדאלף שהיה אחראי להיעלמם של כה הרבה נערים ונערות שקטים בהרפתקנות שגעונית, החל מטיפוס על עצים ועד ביקור בני הלילית, או הפלגה בספינות לחופים רחוקים?" (עמ' 14, שם). האם יש הוביטים אחרים שביקרו בואלינור? לאילו חופים רחוקים מתכוון בילבו? תמהני. כאן אנו רואים סתירה ראשונה בין ה'הוביט' ל'שר הטבעות', אבל על כך, בהמשך.

**

למחרת הפגישה ההזויה עם גאנדאלף, ניצבים על סף דלתו של בילבו מספר גמדים. לא זו בלבד שהם מגיעים לביקור בלתי-צפוי, אלא שהם מגיעים בעיצומה של שעת התה! שעת התה באנגליה היא מסורת קדושה כמעט. כך ביום הפלישה לנורמנדי, מלחמת העולם השניה: "התקדמות הצוותים [הבריטיים – ר.ב.ז.] המסתערים בפנים הארץ כבר לא היתה מהירה ולא היתה עמוקה כפי שרצה מונטוגומרי. הנטייה היתה להיעצר, לחלוט תה…" (מתוך 'יום הפלישה' מאת סטיבן אמברוז, עמ' 460). איך אפשר להאשים אותם? השעה כבר היתה ארבע אחרי הצהריים! האמריקאים האשימו את הבריטים שהתקדמותם נעצרה בשל נטייתם המרגיזה לעצור את ההסתערות ולחלוט תה בשעה היעודה – האם ישנה הוכחה מוצקה מזו שבילבו הוא אנגלי?

בסוף הספר אומר בילבו לגמדים: "שעת התה היא ארבע אחר הצהריים, אך כל אחד מכם רצוי בכל עת". איזה שינוי עצום מאותו הוביט שהתרעם על כך ששעת התה שלו מוצפת בכל כך הרבה גמדים, ועוד כאלו שאינם מוקירים את מסורת התה ומבקשים קפה ושיכר…

**

ראוי לציין את ההבדלים בין סגנון הדיבור של בילבו ובין סגנון הדיבור של הגמדים. אם בתרגום העברי קשה להבחין בהבדלים הללו, הרי במקור האנגלי הם בולטים לעין. סגנון הדיבור של בילבו הוא כשל אדם מודרני, כמונו ממש, בעוד זה של הגמדים הוא ארכאי ו'גבוה'. טולקין משחק כאן בשפה, כיאה וכיאות לפרופסור שתחום התמחותו העיקרי הוא בלשנות. ההבדל בין הסגנונות מדגיש את הניגוד בין שני העולמות, בין עולמו של בילבו – העולם המודרני לבין עולמם של הגמדים – העולם המיתי.

**

אחד ההבדלים המעניינים בין המהדורות השונות של ה'הוביט', נמצא בדיאלוג בין גאנדאלף ותורין, בו מתרעם תורין על 'בעל האוב' וטוען: "עלינו להקדיש מאמצים לנקרומנסר!" גאנדאלף עונה לו: "אל תהיה מגוחך. אויב זה מעבר לכוחות הגמדים הוא, אף אם ניתן לאספם כולם מארבע רוחות השמים" (עמ' 30, גרסת הטייסים). במהדורה המקורית, בשנת 1937, המשפט היה: "That is a job quite beyond the powers of the Dwarves…" אך כאשר טולקין ערך שינויים לקראת המהדורה השניה, בעל האוב לא היה כבר "עבודה" פשוטה – הוא היה אויב, הרבה מעבר לכוחותיהם של הגמדים.

אודות רן בר-זיק

נשוי ואב לשלושה בנים ובת. מייסד קהילת טולקין הישראלית ואתר נומנור. חוקר את טולקין מזה מספר שנים. כותב ומרצה בכנסים שונים. בעבר יושב ראש עמותת טולקין בישראל. מתכנת ובעל האתר אינטרנט ישראל. רץ ושוחה למרחקים ארוכים.
שמירת קישור קבוע.

סגור לתגובות